apple7

שם האמא סימה

לא יודע אם שמעתם בארץ הקודש על המיתון העולמי....לכאן הוא הגיע וכנראה עתיד להישאר.  על פרצופי הנייג'לים לא תבחין בשינוי כלשהו בהבעה אבל זה נכון גם אם מדובר בזכייה חסרת תקדים בלוטו. החצנת רגשות היא משהו שלא שייך לעולמם התרבותי או במילים הפוכות, משהו שכן שייך לעולמם של חסרי התרבות.  הבוס שלי איבד לאחרונה 70% מהפנסיה הנאה שלו,  אם הוא היה ישראלי משרדי נורטל היו הופכים לשלד מפוחם. כאן לעומת זאת הוא הודיע למשפחה שהוא מתעתד למכור את הבית ( לא לדאוג, הגינה שלו מספיק גדולה כדי לארח כמה קבוצות כדורגל בו זמנית עם קהל) כדי לממן לו חיי פרישה נאותים. חוצמזה עסקים כרגיל.     

ועם כבר מדברים עם נורטל, פאר הטכנולוגיה הקנדית מזה 115 שנה, המצב לא להיט. על זה אתם יכולים לקרוא בעיתונות. היות והחברה עומדת בפני פשיטת רגל נקראו הנושים לבוא לנהל את החברה. למי שתוהה כיצד נראים נושים, מדובר בשטנץ של גברים (לרוב) מעונבים עם משקפיים מלבניות שעובדים משמונה עד שמונה, לא מחייכים, מסתובבים לך בין הרגליים ויודעים על עתידך יותר ממה שאתה יודע. וכשהספינה טובעת צריך לברוח. ולכן בשקט בשקט ובסודיות מופגנת מחפשים להם 2000 עובדי נורטל אנגליה עבודה בספינות שטות או לפחות צפות. אחד מגיע בצהריים לעבודה, אחד יוצא מוקדם לראיון, פתאום יש המון הזמנות מ linkedin  וכמובן שאסור לדבר על כך בריש גלי, הרי זה לא הגיוני שמישהו מחפש עבודה רק בגלל שהחברה שבה הוא עובד נמצאת על סף אבדון.

התירוצים לבוס הופכים מגוחכים ביחס ישר לכמות הראיונות. בהתחלה סיפרתי שהילד חולה, אחר כך אמרתי שיש ברית מילה (אין לו מושג מה זה) , בפעם הבאה אני מתכוון לספר לו שיש לי השתלת כליה (יש לי ראיון בשבוע הבא) ואחר כך אין לי מושג איזה תירוץ להמציא.

בקיצור, אני חלק מהמגמה, כלומר מחפש עבודה ומתנהג כאילו נורטל היא המעסיק שלי ל30 השנה הבאות לפחות. וחיפוש עבודה כמו שאתם יודעים זה לא להיט בכלל. הנה כמה סיבות:

1. העניבה. חוץ מגיסי משה ואבא של אשתי אין בישראל אנשים שיודעים לשים עניבה. ואם יש אז הם לא נהנים מזה. אז גם אני לא יודע וזה יכול להעיק זוועות. לפני הראיון הראשון שלי עמדתי מול המחשב , הדלקתי Youtube  וכתבתי עניבה בעברית. התוצאה לפניכם: http://uk.youtube.com/watch?v=wHiSqKOXeKE. מה שלקח לגברת המיומנת 30 שניות לקח לי חצי שעה של עצבים ונסיונות תלייה. בסוף הצלחתי לקשור עניבה אבל היא הסתיימה צפונית לפופיק. לא משהו. השיא היה בראיון בשבוע שעבר, כשהגעתי עם הלשון בחוץ לראיון. העניבה הייתה באוטו מפגישה קודמת ואני הייתי בטוח שהלולאה מהפגישה ההיא נותרה שלמה. למרבה האסון לא כך היה. הזונה חיכתה ישרה כסרגל, מזמינה אותי לנסות לקשור משהו משמעותי. מה לא ניסיתי ב 10 דקות. קשירה כפולה, משולשת, ווינדזור הפוכה, קשירת מיידנהד משולשת. כלום. גורנישט. בסוף עלה בידי לאלתר משהו מוזר לגמרי. זה נראה בסדר רק שהעניבה נהייתה קצרה מאוד. קצרה באופן מגוחך. אז החלטתי שאני כתב חדשות וסגרתי את הכפתורים בחליפה ולא פתחתי אותם כל הראיון. בקושי נשמתי תוך כדי וחוץ מזה המשולש של הקשר איים לדחוף לי את הגרוגרת לתוך הקיבה אז גם הייתה לי בחילה במשך 75 דקות של עינוי. את העבודה דרך אגב, לא קיבלתי.
2. שם האמא סימה – או CIMA שזה חצי הכשרה בחרטה חשבונאית שפותחת בפניך את דלתות עולם התעסוקה לרווחה או סוגרת אותם בפניך אם אין לך הכשרה כזאת. אין לי כזאת. אתגר לא פשוט.
3. כסף, מחיר מינימום של חליפה הוא אי שם צפונית ל 100 פאונד. לא נורא בכלל אבל בהתחשב בעובדה שהישראלי הממוצע קונה 2 חליפות בימי חייו ( האחת לחתונה שלו והשניה לחתונת ילדיו) זה מביא לתהות מה הייתי יכול לעשות עם הכסף.

אתר החרמון בתנופה

השלג הגיע לביקור בשבוע שעבר. נכון שזה נראה מדהים כשרואים את זה בטלוויזיה? האמת שזה ככה ככה. המרבד הלבן קסום במיוחד והשלג היורד בהחלט מבהיר לך שאתה לא בישראל. אין הרבה דברים יפים מהמרבדים הלבנים השקטים הניבטים מהחלון לאחר ליל סערת שלגים.  מצד שני זה היה הכל חוץ ממגניב עת ניסיתי לצלוח דרך של 15 מייל שהיתה אורכת 20 דקות בשגרה , במשך שעתיים. מיהרתי לראיון, אבל בגלל השלג המראיין לא בא, הוא גם לא התקשר. היה מוזר ומעניין לנסות לסובב את ההגה במהירות על שלג או לנסות להאיץ מהר בהילוך שני, שום דבר לא ממש קורה חוץ משאון המנוע הגואה. הילדים בכל מקרה, הפסידו בית ספר יום אחד ועשו הרבה כיף. הישראלי הדביל המצוי ( עבדכם הנאמן) ראה שלג והבין שצריך לבנות איש שלג לציון המאורע. יצא לי ארמון סמלי עם גזר במקום אף ושזיפים במקום עיניים. בלתי מרשים בעליל והסנדביץ' אפילו כעסה עלי על שהפרתי הבטחה עתיקת יומין לבנות איש שלג אמיתי עם בטן וראש שאפשר להבדיל בינהם. לך תסביר לה שללא כפפות הידיים הפסיקו לתפקד ושאיש שלג הוא רק הדבר השני בחשיבותו אחרי שלמות הגפיים של המפרנס העיקרי בבית!

פינת הביורוקרטיה

 החלטנו לעזוב את האשקובית לטובת בית חדש בכפר.  תוכלו לקרוא על זה בפעם הבאה, בכל מקרה החלטנו לעבור לבית שיותר מתאים לנו. בנייג'לנד בניגוד למדינת היהודים השוכר הוא עבריין סדרתי שמעוניין לרמות בעלי נכסים. כדי למנוע ממני לממש את פוטנציאל  הפושע שבי נתבקשתי להמציא מסמך מסניף הבנק שלי (בהודו) שאני יכול לשלם את שכר הדירה. הבנק אישר אך כמנהגו שלך נוסח גנרי סטנדרטי , משהו כמו : " לפי שיקול דעתנו הבלתי מוטה והמתבסס על חוסר מחויבותנו הכללית לערוב ללקוח באשר הוא אנו סוברים כי אם יתבקש לשלם את הסכום הנ"ל קיים סיכוי טוב שיממש את התחייבותו שכן הוא אינו נוטה לקחת על עצמו התחייבויות שאינו מסוגל למלא וכל זאת שוב בהתאם לשיקול דעתנו בעת הזאת ומבלי להתחייב באופן כלשהו וכולי וכולי וכולי" בקיצור , נראה לנו בסדר. שבועיים ימים תוזזתי ללא רחם בין הבנק לסוכנות התיווך כדי שאלה יסכימו עם אלה לגבי נוסח. השורה התחתונה איש אינו יכול לערוב לעתיד אבל כולם יכולים לעבוד קשה קה על כיסוי תחת. הזקנה האפרורית מסוכנות התיווך התעקשה על נוסח משלה והבנק שפחד מתביעת ענק שתמוטט אותו לא הסכים לשנות נוסח. בסוף זה נסגר כי בעל הבית חטף ג'ננה וויתר על הבקשה המוגזמת.  זה מוביל אותי למסקנה שהנייג'לים טובים מאוד בלמלא את מה שמצופה מהם אבל מ-פ-ח-ד-י-ם להיות יצירתיים. אני לא ממש מתגעגע לישראל אבל אני מציע לקוראינו בארץ הקודש לזכור שכל שירות יכול להיות גרוע יותר.

נשבר לי הבולבול

אני מבין. אני מבין שיש היצע גדול של אנשים מעולים על כל משרה שמתפנה. אני מבין שהאנשים האלה עטים על המשרות כמו זבובים לנבלה ( תסלחו לי על התיאור אבל אני על טורים כרגע). אני מבין גם שחברות לא ממהרות לקחת עובדים כי יותר בטוח שלבת על כפות הידיים כרגע, מבין. מה שאני לא מבין לה את הטמטום הטבוע במבול התשובות השליליות המחזרות לפתחי. מראיין אחד אמר שאני מתון מידי, כי אני אמרתי שהתרבות העסקית בישראל אגרסיבית ( בסך הכל רציתי למצוא חן), השני כדי להיות עקבי אמר שאני אגרסיבי מידי ( אולי אמרתי לו שהתרבות בישראל מעודנת מידי?).  בקיצור חברים נשבר לי הבולבול מראיונות עבודה. בישראל הייתי עושה 2-3 וגומר עניין עם מעסיק חביב, פה כל דבר הכי דבילי הופך לאותו איום שימנע ממני להתמודד כמו שצריך. וזה מוביל אותי לשאלה האם ישראלים מתקשים יותר להתקבל. לא בגלל שהם באים ממדינה שהתקשורת מציירת כפושעת מלחמה אלא מפני שהם באים מתרבות שהיא ה 180 מעלות של התרבות הבריטית. ואם זה נכון, לא הייתי אמור להיות מודע לזה?....יכול להיות שאני סתם מדמיין ושפשוט יש מועמדים טובים והיצע נמוך אבל זה הסבר שמחמיא לי.

אל תדברי על אריק

אריק, הטלפון שלי מביט בי, גוש מתכת בוהק מחובר למכשיר הנשמה שמזרים אליו חשמל לנשימה. אני מתבונן בו והוא מחזיר לי מבט.  כשמישהו אי"ה סוף סוף ובשעה טובה יחליט שאני הוא האחד היחיד והמיוחד שיוכל להתמודד עם משרת כספים משמימה אריק הוא זה שיעזה את הצעד הראשון. בהתחלה הוא יפתח אור במסך ה LCD , אחר כך ירטוט קמעה ואז הוא יזמר. ואני בנון שלאנט אלחץ על כפתור ה SEND . אני מתכונן לעשות את זה אחרי 4 צלצולים, לא פחות. איחור אופנתי קוראים לזה בימינו. מהצד השני ידבר גורדון או ג'יימס או אולי נייג'ל. מיסטר קיי הוא יאמר, מדבר ג'יימס ממייקל פייג', יהיה שקט, כזה שמעיד שאני צריך זמן להיזכר מי זה ג'יימס. אה....ג'יימס, מה שלומך ? ולמרות שהוא יידע שזה בולשיט הוא ישתתף במשחק. הוא ישאל אותי אם נוח לי לדבר עכשיו, אני אעשה את עצמי חושב ואלך לכיוון החצר כדי שלא יאזינו לי, למרות הקור זה כנראה המקום הנכון לדבר. רציתי לאמר לך, כך הוא יאמר, שדיברתי עם הלן מחברת XXXX , זוכר אותה? (בטח שאני זוכר אותה, היא צלבה אותי בחקירה שלא הייתה מביישת את השב"כ והמוסד ביחד, שאלה אתי שאלות מפגרות, אילצה אותי לעשות מצגת ולקינוח שלחה לי מבחן במתמטיקה באינטרנט).....כן, אני זוכר אותה, אענה בנימוס ואיפוק. רציתי לאמר לך שהיא היתה מעוניינת לשלוח לך חוזה לעיון ולחתימה שלך................yeh right.

שלום לכם קוראיי הנאמנים

אוהב ומתגעגע לחוסר הבולשיט

אדם.