הלוואי והייתן קוראות כאן.

הלוואי והייתן קוראות כאן ויודעות כמה זה פוגע בי, וכמה זה גורם לי להרגיש לא שייכת, וכמה זה מרחיק ושובר ומקשה ומוסיף עוד גועל לתקופה מגעילה גם ככה.

כל פעם אני כמעט נשברת וכותבת לכן, אבל הבושה גורמת לי למחוק את ההודעות ולא לשלוח. בושה נטו.

כזו עלובה אני, שמתביישת לעמוד על שלי, ומתביישת לומר לכן כשאתן גורמות לי להרגיש לבד, ומתביישת לספר כשרע לי בגללכן. ואח"כ אתן אומרות שאני הכי מתעמתת והכי יוצאת על אנשים כשמפריע לי.

אמאלה. איך הגענו למצב שאתן החברות הכי טובות שלי, בלימודים ובכלל, ולא יודעות מי אני בשיט.

ולמה אני כזו אפס. ששותקת.