מה זה חופש בכלל,

זאת פשוט תקופה מוזרה.אין לי הסברים.

מצד אחד יש לי את כל הסיבות שבעולם להיות על הפנים ואני גם מנצלת את זה לא מעט,

אבל מצד שני אני לומדת להעריך דברים ולהיות אופטימית.ואני גאה בעצמי על זה.

אבל אולי זה לא משו טוב?שאני לא מתייחסת לכל החרא ורק עסוקה בעצמי ובאיך אני מתמודדת.כמו שהיא אומרת,שאני מתעלמת ודוחקת הכל הצידה ואחר כך זה יתפוצץ.אבל אני באמת לא חושבת שזה ככה,לשם שינוי אני באמת בסדר,עם כמה שזה אולי מוזר לך.

ודווקא שלי טוב,פעם אחת,כולם מוצאים את הפאקים בי וכמה שאני אגואיסטית וחראית.דווקא שטוב לי.אולי הייתי צריכה להתחיל לחשוב על עצמי לפני זה ולא להרגיל את כולם שתמיד אכפת לי רק מהאחרים ורק לרצות את כולם ואף פעם לא דאגתי למתי אני מאושרת.אבל עכשיו כבר מאוחר מידי.זה אבוד.למרות מה שכולם חושבים ודואגים להגיד לי,אני חושבת שזה כבר משו שלא ישתנה,כי הגיע הזמן.ואני באמת לא יודעת איך לאכול את זה,כי מצד אחד אני יודעת שזה נכון,אבל מצד שני זה כל כך פגע בי.כל כך.אחרי כל כל הרבה זמן,זה מה שמפריע,אה? כל כך מאכזב. אבל כנראה שדי,יותר מידי זה יותר מידי. והגיע הזמן להרפות. רק חבל שזה היה צריך להיות ככה,חבל שהייתי צריכה להפגע ככה דווקא ממך.

אני כל כך שונאת לא להבין את הרגשות שלי.

אבל את הרגשות האלה אני דווקא לא כל כך רוצה להבין,כי יש לי הרגשה שאלה רגשות שיעשו רק רע.אבל זה בלתי נמנע כנראה.

למה תמיד אני מתאהבת בבנאדם הלא נכון??..

אולי זה הלחץ האטומי שגורם לזה,אבל זה לא כל כך חסר לי.מה זה אומר?שאני כבר לא אוהבת אותך?שאת כבר לא חשובה לי?שלא היית חלק משמעותי בחיי עד לפני שבועיים בדיוק?לא ברור לי.

אני עדיין מחכה שתבין את מה שכולנו הבנו כבר מזמן.למה רק אתה מסרב לקבל את זה?

רק כמה דברים שהיו לי על הלב.

אני באמת מאמינה שיהיה טוב,

למרות שגם עכשיו לא כזה נורא.

רק דיברתי.

אני אצטרך אתכם בזמן הקרוב.שתהיו מוכנים.