עם הזמן כולנו מישתנים מתבגרים והכל נהיה הרבה פחות פשוט...אבל הרעיונות שמתפתחים במוחינו בזמן ההיתבגרות רק מעצבים צורה ברורה יותר וחזקה יותר...
כמו למשל רעיון ההרזיה התמידי שלי...
הוא לא הלך לשום מקום רק עיצב את עצמו בצורה שונה...כן להרזות לא בדיאטת רעב...כן יש לי ימים שאני לא אוכלת אבל זה קורה לרוב בגלל הדכאונות ולא בגלל הרצון להרזיה...
אבל רגע לא רציתי לדבר על זה...
אמממ כמו שאמרתי כולנו מישתנים מתבגרים מתחילים דפים חדשים חיים וגם אצלי...דף חדש...לגמרי...צריך להתחיל לחשוב על עצמי בצורה אחרת ממבט שונה ולראות מה כן לעשות מה לא לעשות לעצור את התקפי הספונטניות של עצמי...כי דיי...בגרות לעזאזל לממן את עצמי לדאוג לבית של עצמי ולהתחיל לחשוב על המשך החיים...קריירה ילדים וכו'...
כן אני המפגרת שכל מה שהיה חשוב לה פעם זה להרזות ו/או להתמסטל חושבת עכשיו על כל צעד שהיא עושה אפילו יותר מפעמיים...
כניראה שמשו באמת הישתנה בי...או שפשוט אני שוב בתקופה שאני חושבת שאני אצליח לעשות משו עם עצמי.
בקיצור...
החיים קצרים מידי כדי לבזבז אותם על דאגות שוליות.
ואני מקווה שאני לא מבזבזת אותם סתם...לא עוד...
רטלין.