עקביות

אז הדייט מאתמול.

דיברנו, וקבענו שזו תהיה פגישה.

עכשיו, מה זה פגישה?

זה שנפגש אנחנו וחברים שלנו במשותף.

יש לאחד החברים הטובים שלו יומולדת וכאלה והוא רוצה שאבוא.

אני לא יודעת מה לעשות, כי אני שונאת את הסביבה שלו, שונאת את החברים שלו, הם מבית הספר שלי, מהכתה שלי, הם מסתכלים עלי מוזר והכי נורא- אני שמנה!

ביקשתי מכמה חברות שלי לא מבית ספר, שלא מכירות אותו ללוות אותי,

ואני לא יודעת מה לעשות!

ללכת או לא?!

אני לא הולכת. אין מצב שאני אשתלב עם החברים שלו.

חוץ מזה, שאני מרגישה זוועה.

אתמול סיפרתי שסידרתי את הארון, עכשיו מספרת שכל הארון שוב בחוץ, אין, אין שומדבר שיפה עלי.

אוף שונאת את עצמי על כך.

בוקר:

דגנים עם חלב- 100

קפה- 10

צהריים:

לחם עם ממרח- 180

ביניים:

דגנים עם חלב- 100

ערב:

סלט- 210

דגנים- 30

מעדן- 70

הדבר היחיד שלמדתי מהיום זה שאת הספורט שלי אני לא אפסיק למען שומדבר ואף אחד.

חשבתי שבגלל שאני הולכת לדייט אני יכולה לוותר על הספורט. אז זהו שבסוף נשארתי בלי הדייט ובלי הספורט.

מחר אני מתכננת ללכת לחדר כושר ככה באחד, עד ארבע. תאכלו לי בהצלחה.

משום מה, בימים האחרונים אני לא אוכלת כמו בולדוזר אלא יותר מאורגן.

למשל, אני מגיעה ל-400 במשך היום ואז בלילה מוסיפה עוד 300.

אני שמחה שהפסקתי לבלוס דגנים עם חלב חח.

אגב, תצטרפו לטבעת החדשה!

אולי לא קוראים חה פרו אנה, או אנורקסיה שליטה אבל השם הוא כל כך נכון. המטרה מקדשת את האמצעים. כי אחרי הכל אנחנו כאן בשביל מטרה אחת- לרזות. והמטרה הזאת מקדשת את כל הסבל בדרך.

במקום ללכת לפגישה נפגשתי עם אותן הבנות שהייתי אמורה ללכת. אני לא יודעת למה הן הביאו חטיפים ושטויות.

נפגשנו בפארק ועשינו "פיקניק".

שתיתי רק כוס דיאט קולה כדי שלא אראה מוזרה יותר מידי.

"אכלתי בבית ועכשיו הגזים האלה בכלל הורגים אותי". תירוץ.

(לא הכי רזה, אבל הפוזה, הביטחון שהיא מקרינה. הלוואי עלי).