עקביות

יאק אני מרגישה כאילו שיש לי סנטר כפול שמגיע לריצפה.

בטן שנשפכת מבעד לבוקסר ומצפה את כל הכיסא.

רגליים רחבות כמו של ממותה ורק המחשבה שבעוד שעה וחצי ו-19 דקות אני אהיה בחדר כושר עוזרת לי לשרוד.

אני כל כך כועסת על עצמי על כך שאתמול לא הלכתי לחדר כושר בגלל הדייט המטופש.

לא רוצה לשמוע עליו בכלל. חתיכת אידיוט.

לו בכלל לא אכפת ממני, רק מההבטחות המסריחות שלי.

כולם שונאים אותי ונגעלים ממני. מה לעשות? גם לי אכפת מהמראה שלי.

כמו שאומרים "כשאתה למטה כולם רוצים להמליך אותך אבל כשאתה כבר מלך כולם רוצים להוריד אותך".

אני זוכרת תקופות טובות של שנה שעברה, שנתיים שלוש אחורה, שהייתי מסתובבת עם חולצות טי שרט אלו כמו שבשוק, הפשוטות האלה. שהיו מכסות אותי עד הבירכיים.

עם ג'ינס מסכן, כי אז היו לי אולי 2 ג'ינסים והשאר מכנסי ספורט מהיסודי.

כולם אהבו אותי כי בטח, הייתי הלפלפית של כולן. לא היה אכפת לי מעצמי.

עכשיו כן.

ומה קורה? אף אחת מה"חברות" שלי לא מסוגלת לפרגן ולא שיט.

אני לא יודעת מה אני כל כך מתבכיינת על זה כל פוסט. הרי התבכיינתי פעם אחת. אז זהו, מספיק!

פשוט האטימות של החברה משגעת אותי.

אני רוצה לחזור לישוןןןןןןןןןןןןןןןןן אבל אני לא יכולה כי צריך ללכת לחדר כושר.

אכלתי יותר מידי לעכשיו. כאילו, את כל מה שאכלתי עכשיו אני אוריד בחדר כושר. ככה שבשביל מה אכלתי כלכך הרבה?!

טיפשה!

בוקר:

300

צהריים:

כלום.

ביניים:

150.

ערב:

500.

יוצא 950. וואו זה מלא. לא הייתי צריכה לאכול כל כך הרבה בלילה. מחר יש לי שקילה כוסעמק!

פחות מה שעשיתי בחדר כושר ויוצא- 400. זה בסדר גמור אבל אני מאמינה לכל ה-950. 

הייתי בחדר כושר.

וואו היום  יצאתי ממש מרוצה.

הליכון- שעה- 7 ק"מ- 440 קלוריות.

סקי- רבע שעה- 100 קלוריות.

ועוד מלאמלאמלאמלא סטים.

איזה זקן אחד בא ואמר לי שאני יפה.

"כמה שאת יפה!"

"חח בטח, עם כל הזיעה?"

"עזבי אותך זיעה, את יפה עם זיעה ואני בטוח שגם בלי".

ביזארי.

גיליתי את גילו האמיתי של השרירן האנטיפת. הוא חמוד לאללה אבל גודל ממני ב-18 שנה.

עשיתי חור שני באוזן.