עקביות

מכירים את זה שפשוט קמתם והכל הלך פשוט רע?

זה מה שקורה לי היום.

קמתי, ואמרתי שאני אשן עוד חצי שעה. היו לי תיכנונים. שמתי את הפאלפון ליד הכרית. אחרי 5 דקות הוא ציפצף כי התקבלה הודעה.

הייתי מוכנה להרוג בן אדם עם הרעש של הצפצוף.

מה זה היה? פרסומת מטופשת.

קמתי, אכלתי, הסתדרתי.

האיפור יצא לי תחת. הפנים היו נפוכות, השפתיים חיוורות.

הג'ינס הבליט את הרגליים השמנות, הגופיה הייתה מצוקמקת והחולצה שמעליה מסריחה. החלפתי בגדים ויצאתי.

פתחתי את הדלת, רוח קרה גרמה לי להתעטשות. השיער התבלגן.

הלכתי למכולות, באף אחת מהם לא היה את מה שחיפשתי.

הלכתי 5 רחובות עד למכולת האחרונה בשכונה בחיפוש אחר הקמח המיוחד שהייתי צריכה.

שאלתי את המוכרת אם יש להם, היא אמרה שכן, ביקשתי עזרה בחיפוש כי לא מצאתי. חיכיתי לה 30 דקות כי היא הייתה בטלפון עם סיגריה וקפה.

כעבור 30 דקות היא נזכרת להגיד לה שאין לה.

רציתי לרצוח את השחורה הזאת.

חזרתי הבייתה.

כל הדרך הלכתי מוזר, כאילו שאני מתאמצת ללכת. כל מה שרציתי זה לחזור למיטה.

באותו הזמן כבר יצאה השמש והיה לי חם. לא נעים. השמש סינוורה.

חזרתי.

התחלתי עם העוגה.

היא יצאה כמו חרא של כלבה חולת איידס.

תתארו לעצכן.

ביבזבתי 100 שקל על עוגה מסריחה.

אחר כך הייתי צריכה לנקות את כל המטבח מהקמח ומהביצים.

השארתי לאמא ערמת כלים ענקית.

עוד שעתיים היא תחזור ותתחיל לצעוק למה בילגנתי כל כך הרבה. תתחיל לשגע עם ההטפות שלה.

סעמק.

אני רוצה ללכת לחדר כושר ואין לי כוח. פשוט אין. כנראה הכי טוב לחזור למיטה וזובי על כולם!