עקביות

אנלא מבינה כלום. כלום כל כך עלובים. אבל כלכך .

"מה שיש לי זה אותי" (בדיוק משדרים ברדיו את השיר של ג'קו ומאיה).

דוגרי, אין לי שומדבר מלבדי. נשארתי בודדה. פעם ראשונה.

החליפו מספר טלפון סלולרי, ככה שעכשיו הסיכוי שמישהו ירצה ליצור איתי קשר בכלל בלתי אפשרי.

החברות שלי לא כותבות לי, לא כלום. אני לא יוצאת. רק הולכת לתגבורים (שזה עם אנשים מכיתות אחרות), חדר כושר והבייתה. גם לא נותר לי כוח ליצור קשרים ואני גם לא רוצה. אני נטו לא רוצה כי אין לי כוח וסבלנות להפגש עם החברות שלי. אבל מצד שני אני דיי מרחמת על עצמי בגלל שאני תקועה לבד.

אני אמורה לצאת ולהכיר אנשים, אבל איך?

אני גרה במקום כלכך קטן, ככה שזו לא חוכמה.

בנוסף לכך אני רואה בנות, שהיו פעם חברות ממש קרובות אליי, יוצרות קשרים עם האקסים שלי, עם החברים שלו וזה איכשהו צובט לי בלב. וזה בגלל שהן כל הזמן התלוננו עליהם, שהם ככה וככה ועכשיו- הן רודפות אחריהם. והמפגרים דיי נהנים עם השרמוטות.

אוף.

אני חושבת שהן עלובות וצבועות. אבל אני גם חושבת שאני עלובה כשאני חושבת שאני לא עד כדי כך עלובה כי יש לי את אנה, אתכן (למרות שאני לא מכירה אתכן), יש לי מוטיבציה (שמוליכה אותי לכלום).

אין, אני לא יודעת מה לעשות.

בוקר:

קוטג'- 190

פתית- 60

מעדן- 65

צהריים:

טבעול- 200

ענבים- 150

ערב:

מעדן- 175

טבעול- 200

דגנים עם חלב- 275

סהכ: 1315 אני חושבת. המון אבל הייתי רעבה כמו חיה רעה. לא הייתי בחדר כושר אבל כן הייתי בהליכה, סידרתי את הבית והייתה לי המון צואה.

אני ממש מרגישה כמו חיה רעבה, יש במטבח עוגה של אוסם שמסתכלת עליי, עוגת שיש מגעילה, ואני כלכך רוצה אותה. אני הולכת למטבח, מסתכלת עליה, מוצאת מה לעשות, מסתכלת עליה, וחוזרת לחדר. אוף משעמם לי, אני עייפה, וכמובן- עלובה.

אני לא אלך היום לחדר כושר, אין לי למה, המאמן "שלי" לא יהיה היום ויש היום מאמנת ממש לא נחמדה. חשבתי על זה ואני יכולה להוריד 2 קילו בשבועה אם אני אלך כל יום לחדר כושר, אבל מכיוון שאני אלך רק 4 ימים (החל משבוע הבא) אני אהיה בקצב של קילו לשבוע (אמן). כל מה שמעניין אותי זה לרדת. לרדת. ולרדת. לא מעניין אותי אם מהר או לאט.

עשיתי את החישוב (רואות שאין לי מה לעשות) ויוצא שאם אני מורידה קילו לשבוע זה יהיה שעד השבוע של 1/9 אני אהיה במשקל של 57 (!) הלוואי. אבל לא נראה לי, אני חושבת שמקסימום שאני ארד זה ל-60, אני מקווה שלא אבל כמו שאומרים "כגודל הציפיה כך גודל האכזבה".

אני לא יכולה להמשיך לבלוס בלי להקיא. היום כמעט קניתי 2 מגשי פיצה ואכלתי את כל המשולשים. אני מפחדת לעשות את זה מחר. ככה שאני חייבת ללמוד להקיא.