המתופפת הקטנה

בשכונה שלי מסתובבים -  זה שפיטר אותי פעם, זאת שלקחתי לה ת'גוב בסוף המכרז, ממש מתחת לאף, זאת שהעליבה פעם ת'אמצעי המתוק שלי, זה שפעם בעבודה רבתי איתו עד כמעט מכות (הוא נהיה כל כך אדום שנבהלתי ונהיו לי עיגולי זיעה באמצע החורף), זאת שהיה ל-ץ משהו איתה, זה שביני לבינו התחיל פעם משהו חמוד ונעים, אבל הורדתי תריסים כשראיתי נזקים מתחשרים באופק, זאת שחושבת שבגללי פיטרו אותה, כאלה שראו אותי בדכאונותיי, כאלה שראו אותי בלי בגדיי, ועוד הרבה אחרים.
ובאמת, לא ככה מן הפה ולחוץ, באמת שאני לא רק מאחלת לכולם שיהיה להם טוב, אלא שהייתי שמחה אפילו לנקוף אצבעות כדי לסייע לזה לקרות.

ואני יודעת, ככה במבט לאחור, שעם ההוא שפיטר הייתי יכולה להתחיל, וזאת שהעליבה עוד יכולה לעבוד מולי, וזה שרציתי לכסח יכול לחלץ אותי מפנצ'ר על הדרך, והכל כל כך מקרי והפכפך ולא ביג דיל.
וכמה שלא הרגשתי ככה בכל אותם רגעים.