הנה, עכשיו כשהחופש הזה שכה חיכיתי לו אוטוטוטו נגמר – אני מודה. לא כזה מי יודע כמה. אם כבר חופש – אז עדיף לא יחד עם כולם. עם כל הכבוד לפסטיבלים. ולא עד כדי כך משפחתי. עם כל ההערכה למשפחתיות. יום כייף לבד באמצע השבוע מזמן פי אלף יותר הנאות, ובהיערכות נכונה אפשר לכנות אותו יום עבודה ולקבל עליו משכורת.
וזה המוטיב החוזר בפוסט הקצר הזה – ההנאות השוות מגיעות דרך ה/אגב.
גם הטעמים מענגי החך ביותר מתגנבים בהפתעה לארוחות הכי פחות יומרניות. לפעמים אפילו למקדונלדס. הנה היום הנחתי המבורגר בין שתי פרוסות לחם דגנים צלויות היטב ומשוחות באבוקדו – והיה משובח. העוגיות טחינה לעומתן.... יישארו לי בלבד לכלותן. שאר בני הבית
יניחו להן להתעפש בארון.
וגם - תובנות וצמיחות אישיות לא מגיעות לא מלימודים, לא מסדנאות ולא מטיפולים (במובנים ההולכים ומתרחבים של המילה הזאת).
ושיחות נפש או ידידויות אינטימיות בכלל אסור לחפש בכוונה יתירה. יגעת ומצאת – אל תאמין.
ובגדים ונעליים ורהיטים – תמיד עדיף לצוד ככה בין לבין.
הדברים הטובים באמת מגיעים כשעושים משהו אחר.
( וזה נכון , כמובן, גם לפוסטים...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
