אנחנו במשפחה מאוד אנטי צרמוניות. אנחנו אפילו דור שני למשפחות אנטי צרמוניות. עוד באירופה היינו. לחתונה שלנו הגענו שעה אחת קודם, עם הרמקולים בידיים וגם את הוידיאו צילמנו תוך כדי במו עצמנו, עם עזרה קטנה מהגיסים. בכלל, התחתנו רק בגלל הטבה כלשהי שניתנה לזוגות נשואים במקום העבודה.
לכל מסיבות הגן והבית ספר ההורים שלי הקפידו לאחר.
את תעודת הסיום בטכניון קיבלו בשבילי, כי כבר הייתי בחול, ( דווקא אז המשפחה הגיעה), לתמונת המחזור לא הצטלמתי, כי מי צריך את זה, את הברית הראשונה חגגנו בבית חולים ואני לא מצליחה להיזכר מתי חגגתי יום הולדת.
גם מסיבות פרידה ממקומות עבודה וכאלה הפסקתי לעשות.
אנחנו גם לא נוסעים ללוות או לקבל בני משפחה בשדה התעופה. יש מוניות הרי.
והכי מרגיז שגם עם הילדים אנחנו ככה. (פחות אני, יותר הבודהיסט). מאחרים. שוכחים. מפספסים.
והאמת? האמת?
אם הייתי מתחתנת עכשיו, הייתי קונה שמלה עוגת קצפת שלוש שכבות והולכת להצטלם בגן הפעמון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
