הגולדנרים היו חברים שלנו המון שנים. אבא גולדנר חבר ילדות של ץ, אמא גולדנר אשה עלא כיפק, שניהם יחד היו פרטנרים נפלאים לשיחות 'ממריאות' כמו שאני אוהבת, נסענו לחול יחד פעם, הכל יופי.
עכשיו, לא רבנו איתם, לא קרה שום דבר חריג קיצוני, רק דברים קטנים, משו פה ומשו שם ופשוט הפסקנו להתקשר אליהם והם חזרה והנה עברו ככה שנתיים בערך.
לא שזה חריג אצלי, אני מתקשה בשמירת קשרים, לא כל כך אוהבת טלפונים, קצת מתוסבכת בענייני אולי לא רוצים/לא אוהבים אותי, קצת סתם עצלנית, אבל הגולדנרים היו חברים טובים ממש, ולא רבנו, ואחת לכמה זמן אני חושבת מה לעזאזל קרה שככה... מה נהיה. ויש לנו גם חברים משותפים שהם הכירו דרכנו, ולא נעים לי, ומתוסבך לי, ולמה בכלל.
אז לפני חמש דקות הרמתי טלפון.
לא ענו.
השארתי הודעה.
בקשר לרשימה של הדברים שאני גוררת שנים – לראשונה בחיי אני אוחזת במשקפי שחייה ובכובע ים בו"ז, ולא יאומן איזה שיפור דרמתי חל בסגנון השחייה שלי. שנים חשבתי שכובע ים נראה עליי מזעזע, ומשקפיים משאירים עיגולי ינשוף, והנה פתאום, ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
