חמישה סימנים מעידים:
- גורו אופייני משלב דמימות בין משפטיו. או בסוף פיסקה. מין דמימות טעונות, רבות משמעות של שתיים שלוש פעימות.
- אנשים שחוזרים על דבריהם יותר מפעמיים. גם אם לא בדיוק באותן מילים. מין וידוא הבנה שכזה.
- אנשים שמדברים עם ריכוז יתר של משלים ומטאפורות.
- אנשים שעושים שימוש תכוף במילים – נכון, אמת, אמת פנימית. במיוחד במילה נכון.
- אנשים שמצטטים את עצמם. אדם שאינו גורו לא נוהג לצטט את עצמו בדרך כלל.
הצעת חוק: איסור לכידת לקוחות. איסור פימפום פרסומות או הפניית מאמצים שיווקיים לאדם שאינו יכול לברוח מפאת מגבלה פיסית (מעלית למשל) או נימוס בסיסי.
בגלל אחור קל הייתי צכה להשתחל לחנייה קטנה במהירות. למזלי נעמד שם מישהו עב זרועות ושופע רצון טוב וכיוון אותי בדרך ייחודית. הוא לא סימן לי כיוונים, אלא רק עיווה את פניו בכל פעם שהתקרבתי יותר מידיי למכוניות משני צידיי.
אחרי שיצאתי מהמכונית הוא סקר אותי מעלה מטה וסינן "את ממש נהגת שודים (במילעיל)"
שזה אגב לא נכון, אני לא מסתכלת כל כך, אבל אני מקשיבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
