הכיפור הזה, בשונה משאר ימי הכיפור באמת יצא לי לחשוב הרבה עם עצמי. גם לאחר יום הכיפור.
פתאום התחלתי להבין דברים, או לפחות הצלחתי לראות מה שלא ראיתי בעבר.
פתאום אני צריכה להתמודד עם החיים האמיתיים, מציאת עבודה, חיי חברה, ניהול בית, ניהול קשר זוגי.
ולהנות מהכל במקביל.
במהלך כל יום הכיפורים תהיתי עם עצמי מה קרה לכל הקשרי חברות שלי?! איך הכל נעלם? מה עשיתי לא נכון?
איך אני מתקנת את מה שנהרס והאם בכלל שווה לתקן משהו או להתחיל דברים אחרים מהתחלה.
תמיד היתה לי תחושה שאני כמה צעדים לפני כל החברים שלי ושזה מה שמרתיע אותם מלהיות איתי.
או שתמיד הראיתי כמה "יש לי" וזה הרחיק אותם.
פתאום אני מוצאת את עצמי די לבד, כי עם חבר שלי אני ל אמצליחה לדבר באמת על מה שעובר עליי
הכל אצלו צריך להיות הגיוני ומהראש אין שום חלק של רגש.
הכל לפי הספר.
התפטרתי, אני שמחה. אבל פתאום השלב של לחפש עבודה חדשה הוא קשה, אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אני ל איודעת במה אני באמת טובה.
מה יעשה לי טוב
מה הצעד הנכון בכלל, לימודים או עבודה?
אני עייפה ממחשבות. יש לי הרבה לכתוב, כי הרבה עובר לי בראש. אבל העצלנות גוברת חוץ מזה שיש דברים שטוב שנשארים בראש.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומבורכת
ואני מקווה שרובנו לפחות ימצאו תשובות לשאלות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
