| 10/2007
בודד לי
כבר די הרבה זמן לא כתבתי פה, אבל אני מרגיש שאני צריך לשחחר רגשות שסגורים בתוכי,
בודד לי, מאוד מאוד בודד לי,
עכשיו אייקון נגמר ואני ממש בדיכאון, בחרטה ממש גדולה שלא הייתי ביומיים האחרונים, התמונות משם פשוט גרמו לי כ"כ לקנא,
שירה ונעמה הצטלמו יחד :D, אני מרגיש הישג, אני אוהב את שתיהן המון והן אף פעם לא באמת ידעו איך להתנהג אחת ליד השנייה, זה משעשע.
זה מזכיר לי את הפעם בעזריאלי שהן לא הידעו אם להתחבק, זה היה ממש מצחיק.
הרגעים האלו שמזכירים לי את הקהילה שלי, גורמים לי להתגעגע לאנשים שאני יודע שאני לא הולך לפגוש עוד הרבה זמן : [
מיכל עכשיו ביפן ואני נורא מתגעגע לשיחות הלילה שלנו בתקופת פרה-אייקון, ושירה עסוקה בללמוד ועם החבר ולא יצא לנו לדבר שיחת מחשב כבר די הרבה (למרות שדיברנו בטלפון הערב), אני ממש מתגעגע ללשבת קרוב אלייה ולדבר איתה, לב אל לב, מבלי לפחד לגעת. נעמה עוד מעט גם מתגייסת, היא די הסלע שלי בקשר לתפקוד בכנסים, וגם בחיים, היא תמיד שם, במרחק סמס אחד, מוכנה לעזור ותומכת בכל רגע, לא יודע מה אעשה בלעדיה.
במיוחד עכשיו, שהאמון שלי באגודה מתפורר והבן אדם שאני מוצא שצודק הוא גרייף, אלוהים אדירים, איזו דרך עברתי בסגל אייקון, מחוסר חיבה לבן אדם כי הוא לא היה נחמד במיוחד כשנפגשנו, לשמחה כשהוא מכיר לי תודה ולבסוף הסכמה איתו ברמה שכזו? כנראה שאני כן מתנדב של גרייף, האייקון הזה (למרות שאחראי דוכן זה די תפקיד מליאת)
אפילו רבתי עם אנשים שאמרו דברים לא נחמדים אליו, זה עד כמה שאני נאמן (וגם במהלך אייקון, התחצפתי אליו וזה הרגיש כ"כ טוב ומשעשע, וסיפור לדורות הבאים :P, אני אוהב את העובדה שאני חסר טקט שלא סותם את הפה לפעמים :])
אני נהנה להיות סגל, רק שחבל שכשכולם נחים ונהנים יחד, אני לא שם, אני אף פעם לא שם, לא במסיבת פוסט עולמות, לא בשינה של הסגל (שבכנות, איזה סגל יש שם כבר?), לא בארוחות הסגל ביומיים האחרונים של הכנס ולא בשום דבר שהוא פוסט כנסים, זה כאילו אני שם לפני ואז נגמר וזהו.
כמו כן, השנה מצאתי את העצמי בשכבה מטרידה של בין מתנדבים לסגל בה לא השתלבתי לא שם ולא שם, מתנדבים מצאו אותי כמתנשא או כאחד שאין לפנות אילו וטוב, הסגל, הייתי זוטר מדי להתייחסות וממילא גם לא היה לי זמן לכלום :[
אני צריך חיבוק :[
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
