זה מדהים כמה אתם תוכלו להבין וכמה אני אוכל להעביר לכם רק ב-4 מילים:
ייאוש וויתור כעס
אדישות....
עד לפני יומיים חשבתי על לבקש סליחה.
באמת שזה הפריע לי.
הפריע לי מה שקרה והפריע לי שלא ידעתי איך לבקש סליחה.
עכשיו זה כבר לא משנה לי.
פשוט וויתרתי.
הייתי חייבת לבקש סליחה בגלל מה שקרה. רק כי הייתי מיואשת.
עכשיו זה כבר לא משנה.
לא ביקשתי סליחה ומשום מה זה לא מפריע לי. אני יודעת שאני עדיין צריכה כי פגעתי ברגשות של אחר ואני לא אדם כזה. מה זה אומר עליי? למה זה הופך אותי? אני אדם רע? האם זה הופך אותי לאדם רע שאני צריכה לעשות משהו אבל לא אכפת לי מזה בכלל?
עכשיו אני פשוט אדישה לגבי הכל...וזה מוזר כי זה בחיים לא קרה לי...וזה מכעיס אותי..
אני עדיין אני.
הרצונות אותם רצונות.
המחשבות אותן מחשבות.
השאיפות אותן שאיפות.
החלום אותו חלום.
והייאוש הוא אותו ייאוש...
(הפכתי לאחד השירים של פול אאוט בוי נראלי...כותרת מפגרת, ותוכן קטע אידיוטי ביותר שכולל בו הרבה הרבה אבל הרבה רגשות...) ואגב..אני מפסיקה לעדכן אתכם במסנג'ר כל פעם שאני מעדכנת...כנסו תבדקו לבד אם יש לכם כוח... P:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
