אני לא חושבת שבאמת הפנמתי עדיין.

יום חמישי טרום לימודים עבר.

יום לימודים ראשון עבר.

ואני עדיין לא חושבת שזה נקלט.

אחרי יום חמישי חשבתי אולי...אבל אני לא חושבת שזה באמת הובן, נכנס, נקלט, עובד ומיצה את כל עניין ה"קליטה-פליטה".

הכי מוזר זה שהלימודים זה הדבר שאני הכי פחות מפחדת ממנו..הכי פחות מפחדת מהתוצאות ומאיך שזה ישפיע עלי.

אני מתקדמת במסלול מסוים שאני יודעת שלטווח הארוך הוא יהרוס אותי, אבל אני נהנית בכל רגע שאני פוסעת לאורך השביל.

אני מנסה להתעלם מההפתעות שבדרך וממה שאני חושבת שאני עלולה לגלות...ממה שאני חושבת שאני כבר יודעת. הכי גרוע זה שאני רק לא רוצה שמישהו שאני אוהבת יהיה מעורב. אני לא יודעת כמה אני באמת יודעת ואם זה בכלל נכון. אבל מה שאני רואה זה לא דבר שהייתי רוצה לראות. אבל אחרי הכל (האופטימיות הייתה חייבת לבוא, רייט?) כל אחד רואה דברים איך שהוא רוצה לראות. מה אם 2 אנשים רואים אותו דבר? זה מאשר את מה שאני חושבת?

בינתיים אני אתנחם במחשב שבכיתה אין ערסים ופקאצות ויש רק מיני-פריקים P: חח