הייתי שקועה ביומיים האחרונים בפרדוקסים של הנחות יסוד בעייתיות (סתם משו שקראתי בווקיפידיה), והגעתי לסיטואציה שאני מגיעה למסקנה שבכלל לא קשורה לפרדוקסים, אבל באה דווקא מהפרדוקסים. (אגב..פרדוקס = הוכחה הסותרת ידע).

שיחה עם מישהי גרמה לי להבין כמה דברים. כמה דברים שהיא צריכה לעשות. כמה דברים שאני צריכה לעשות. ואת אותם הדברים ששתינו לא עושות.

זה פשוט כי אנשים אוהבים לסבול! זה אבסורד מצד אחד אבל כשתחשבו על זה, לכל אחד קרה כשמשהו מסוים גרם לו הנאה בזמן שהוא יודע שזה רק סבל אחד גדול (נו, דפדפו אחורה בהיסטוריה שלכם קצת).

והתחלתי לחשוב "למה?". למה אנשים אוהבים לסבול?

ואותה מישי העלתה בי את השאלה : למה קשה לאנשים להתנתק מדבר שהם אוהבים אבל לא שלהם? לעולם לא יהיה, למרות שהם רוצים להתנתק, למרות שזה לא עושה להם טוב.

איזה חלק במוח האנושי האדם צריך לפענח כדי להצליח באחת המשימות הקשות ביותר שהיו אי פעם: להרפות. (וכאן בא סימן השאלה >> ?)

                                   

                               daeva symbol              

נכתב על ידי קרן בשעה מוזרה ביותר....

-"את עושה אפליות."

-"אני עושה אפליות?! תחזרי בך!"

-אני חוזרת בי. את פשוט לא שומעת כי אני לא מסוגלת להגיד...

התקף היפרוונטילציה זה מאוד לא נחמד.