עוד כשההרגשה טרייה, אבל משום מה לא הצלחתי לפתוח את זה בצורה מקורית ועמוקה כיאה לי.

במשך השבוע, מאז הפוסט האחרון, חשבתי על כל כך הרבה דברים, חשבתי לכתוב אותם בצורה כל כך יפה, משום מה עכשיו - כשאני צריכה את זה יותר מכל - זה לא בא לי.

אולי זה בגלל רגעים כאלה, מרגיעים, לא שגרתיים, שקשים לתיאור במילים, אבל כל כך מובנים בלב ובראש.

טוב לי. הכל רגעי, אני יודעת את זה כבר ממזמן. אבל נכון להרגע, לרגע הזה ממש, הדקה הזאת, השעה הזאת, היום הזה - פשוט טוב לי.

ואני לא יודעת מה יהיה מחר, אני לא יודעת איך זה ימשיך. כרגע טוב לי, וזה מספיק.

Well, lately you make me weaker in the knees. כן, אני מניחה שזה יסכם את זה.

=]