כשעוד היה במה להאמין.

גם אם זה היה אלוהים.

קשה לחיות חיים כלכך ריקנים. ואני לא מתלוננת כי האהבה אצלי ממלאת כמעט הכל.

האחוז הקטן הזה זה מה שמפריע לי.

כשלא נשאר יותר במה להאמין, באלוהים, במדינה, בחיים, באומנות, במוזיקה.

אפילו במוזיקה. ולהיתפס באמונה ישנה, הרי שזה לא בהכרח בריא. גם אם זה מספק.

כי רק כשחושבים על זה לעומק מבינים שזה לא באמת בסדר.

למה מגלים מה באמת חסר כשהחושבים שהכל נהיה טוב פתאום? בדיוק כשהכל מתחיל להסתדר כמו שצריך.

 באמת שלא רע לי, אל תתהו אפילו לרגע.

I hear Jerusalem bells a ringing
Roman Cavalry choirs are singing
Be my mirror my sword and shield

My missionaries in a foreign field

For some reason I can't explain
Once you go there was never, never an honest word
That was when I ruled the world