מלבד קווי המתאר החדים של פנים חיוורות שהאור הקודר הטיל עליהן צבע עמום ואטום.
פה ושם הזדקרה זרועה כחושה, חשופה בכל כיעורה המדולדל, ודבר אינו מסתיר את רזונה.
כמה מהם שכבו על גבם, פניהם מופנות מעלה ואגרופיהם קפוצים, כמעט בלתי נראים באור הרפה, ודמו יותר לגוויות מאשר ליצורים חיים.
אחרים התפתלו בתנוחות מוזרות ומופלאות שניתן לפרשן יותר כעוויתות של כאב המחפש לו הקלה רגעית מאשר כמוזרויות של שינה.
כמה מהם - והיו אלה צעירי הילדים - נמו בשלווה וחיוך על פניהם כחולמים על הבית.
אך מידי פעם קרעה אנחה כבדה את דומיית החדר והכריזה כי אחד הנרדמים החדשים התעורר אל אומללותו של יום חדש וכשהחליף הבוקר את הלילה, דהו בהדרגה החיוכים עם האפלה הידידותית שהולידה אותם.
חלומות הם יצירי כפיהם הזוהרים של שיר ואגדה המשתובבים על פני האדמה בשעת הלילה ונמסים באור השמש הראשון, המאיר טרדה עגומה ומציאות קשה במסעם היומי בעולם. "
("ניקולאס ניקלבי" \ צ'ארלס דיקנס. 13: 149)
אני חוששת שאני זקוקה להתנתקות מכל מה שאני מכירה עד עכשיו...
ודחוף...