זה עושה לי חשק לסגור פה שוב, רק כי כבר אין בזה מטרה יותר.

בהחלט התשניתי בזמן האחרון, התבגרתי.

חייבת להודות שאני הרבה פחות לחוצה בשלושת הימים האחרונים :)

אך בכל זאת התעוררה תחושה של ריקנות בתקופה האחרונה, אפילו הכתיבה שלי נהפכה להיות ריקנית.

לפעמים אני תוהה איך דברים התגלגלו למצב הזה. איך ייתכן שאני כבר בת 18, הידיד הכי טוב שלי הוא גם במקרה החבר שלי, יש לי רשיון [עדיין חושבת על זה], אני מתגייסת עוד מעט, ואיבדתי אנשים טובים במהלך כל זה, כאלה שלא רציתי לאבד.

קשה לי שלא לפתח רגשות חיוביים ושליליים לגבי הרשימה הזאת, אבל לא תמיד ידעתי להעריך את הדברים החשובים בחיי הפרטיים.

לפעמים אני מסתכלת קדימה, ולא רואה כלום. בוגרת מספיק כדי לדעת מה אני רוצה מהחיים, ובכל זאת לא יודעת מה אני רוצה מהחיים. זה נראה שאין לי מספיק זמן, ואני עוד רגע שם - חסרת מושג לחלוטין.

לפעמים אני מסתכלת קדימה ורואה בדיוק מה אני רוצה ממך, פשוט להיות איתך תמיד, כי לא נראה שזה יעבוד בדרך אחרת, בלעדייך. החיים שלי בלעדייך לא נשמעים הגיוניים בכלל. [ורק המחשבה הזאת גורמת לי להרגיש פתטית, משום מה. וזה שאני מרגישה פתטית בנוגע לזה עושה לי רע].

אני כלכך נכשלת במת' מחר =\