ותאמר שרית "לא, כי למדה היא יומיים לפני ושיעממומה גבר עד בלי קץ, ותעשה היא את הבחינה ותוציא ציון טוב, שכן מועד ב' ימיתה נאום ה' "

ותאמר לו שרית "לא אסבול מחדש כי לא ה' יעזור לי, אלא כוחו של היאוש", שכן, סבלה היא 10 שנים במקצוע מחורבן זה, ורוצה היא להיגאל.

ותשב לו: "גאולה היא מטרתי, ולא אורט גוטמן, ומורה חדשה אין ברצוני לעבוד, שכן שם מורתי הנוכחית הוא שוש ושבעה נפשי מורות בשם זה". על כן נאמר: זוהי העת לפעול לסיום שנות העינוי הממושך ולחזור לארץ המבטחים הקדושה שקרא אותה - החופש הגדול.

ותאמר שרית - "לגמרי"

אך הזהירה אותו שרית " לא תעשה כן, פן תפסד את הבגרות, והוכרחת לחזור על מקצוע נוראי זה בחודש התשיעי או העשירי לשנת 59 לשלטון חוק חינוך חובה"

"חפצה נפשי, אך אין באפשרותי ללכת, אלא שעתיים מאוחר יותר, מפאת השלמה במתמטיקה. מיותרת היא השלמה זו, אך חובה נוכחותי בה"

ותאמר לצדיק יניב "אבוי כי לא אעשה זאת, פן אכשל במגן נוסף בתורת הקוסינוסים והדיפרנציאלים הארורה הזו" ותקווה היא כי ישארו הזורמים על חוף הים אשר ברא ה' גם לאחר שתסיים את עבודת האלילים הזו.

ותלך כעת לאכול את הסעודה האחרונה, שכן למחרת צפוי טקס הצליבה.

ותביט שרית בדבריה ותאמר "התבלבלה נפשי בין שתי דתות שונות"

ותודה שרית ליניב ותזבח לו עולות וזבחים ותאכל את בשר הזבח כי רעבה הייתה ומזון המן לא הוריד לה ה'

יניב:

ותאמר לו "בתיאבון" ותלך לטחון במבה לפני הסעודה

ויגיד לה: "אל תשכחי להשאיר מעשר הבמבה בשביל העני"

כמו שרואים, היאוש והשיעמום שלפני המגן בתנ"ך יוצאים לאויר העולם בשיחות מסנג'ר הזויות כמו זו.

תרומות ומעשרות למשועמם יתקבלו בברכה.

אה, וקרדיט ליניב על הכותרת (כי הוא מכריח אותי).

בהצלחה לכל תלמידי י"א, ותתנחמו בעובדה שאלה שני המבחנים האחרונים בתנ"ך שתעשו בחייכם!