קרוב לחופש. מאוד קרוב. רק עוד בגרות אחת.

ועוד שני מועדי ב'.

אבל קרוב.

החלטתי שאחרי סיום הבגרות בחפירות ארכיאולוגיות אני לא הולכת לחזור הבייתה ולחרוש לביוטכנולוגיה, למרות שיש לי פחות מיומיים ללמוד.

לא. אני הולכת לים. ואני הולכת להשתחרר, ומחר כבר נחרוש, למי באמת אכפת אני מוגשת על 100.

מגיע לי אחרי חודשיים של ישיבה על התחת, וזה די מטריד אותי שהוא כבר קיבל את הצורה של הכיסא.

הלכתי. נהנתי. נצרבתי ממדוזות (ימח שמן, היצורי ג'לי האלה, חשות גפילטע פיש). וסוף סוף התחלתי להרגיש את החופש.

אז ברוח החופש הממשמש, הכנתי רשימת טו דו לחודשיים הקרובים:

1. לסדר את החדר כי הספרים משום מה בארון נעליים, (ואני די בטוחה שמסריח שם), ושקיות קליק מפוזרות בכל מקום, וגם את כל חומרי הלימוד (לזרוק ומהר את החומר בתנ"ך!).

2. למכור ולקנות ספרים.

3. לקרוא לפחות 5 ספרים במהלך החופש, המוח שלי כבר התנוון מרוב חומרי קריאה משעממים.

4. להתאמן, והרבה, על הגיטרה, כי המורה שלי עומד לשבור לי בקבוק וודקה על הראש (הוא רוסי).

5. גם לנסות ללמוד תיאוריה במוסיקה. הודעתי למורה שלי מעכשיו שהוא חייב ללמד אותי תיאוריה. ולא אני לא מסוגלת ללמוד את זה מהאינטרנט. הבהרתי לו שאני אשנא אותו ושאני אתנגד, אבל אסור לו לוותר לי. קצת כמו סבתא שלי שהכריחה אותי לשתות חלב כשהייתי קטנה. כל כך שנאתי את זה עד שמצאתי פתרון: סבתא משלמת לי שקל על כל כוס חלב שאני שותה. אין כמו מכסף בשביל להשתיק רומניה.

6. לברר פרטים על הבגרות במוסיקה. הגיע הזמן שאני אעשה משהו אחרי 5 שנים שאני מנגנת!

7. לנסוע לאיסלנד. חה, אני כן ואתם לא, ואני הולכת לשמוח לאיד. *שמחה לאיד*

8. לצאת לקמפינג עם חברים בכינרת. טוב זה כנראה לא יקרה, אבל נחמד לרצות משהו בחיים.

9. להשמין.

10. לא להפוך לקאוץ' פוטייטו ולא לעבור יום בלי לצאת מהבית. למרות שזה סותר את המטרה הקודמת, זה החופש הגדול האחרון ואני לא הולכת לבזבז אותו בהתפדלאות.

11. לעשות תיאוריה ולהתחיל שיעורי נהיגה. הגיע הזמן לדפוק קצת את האוטו, ולהוכיח לכל הגברברים על הכביש שאני אישה. 

12. להתחיל קורס פסיכומטרי. גאד דאמט.

13. לקנות בגדי קיץ חמדמדים וירוקים. צריך שופינג דחוף!

איכס, אני כזאת נקבה. 

14. להסתפר ולחנוך את המספרה החדשה של הספר הערס שלי.

15. להשלים שעות שינה של כל השנה.

16. להחליף את המשקפיים, עצוב כמה שאני עיוורת.

17. להשלים את כל הסלסה שהפסדתי בגלל הבגרויות המזדיינות בטוחעס האלה.

18. לגבות את כל הקבצים במחשב ולפרמט את הגרוטאה.

19. לנסות ללמוד לנגן בפסנתר.

בבית שלי הולך להיות פסנתר. פסנתר כנף שחור, מהאלה שתמיד עושים עליהם סקס בסרטים, ועליו תמיד יהיה מונח ורד אדום. ואם כבר כל ההשקעה הזאת, כדאי שאני אדע לנגן עליו לפחות יונתן.

20. חיסון נגד סרטן צוואר הרחם. אוף. אבל... A girl's gotta do what a girl's gotta do. ובגלל שאמא נמצאת לי בוריד כל היום שאני אעשה אותו כבר.

הנה אנחנו, בים, משתטים, נעם בדיוק יצאה מערימת החול עם חול בציצים ובקבוק ספרייט בתור זין, כולנו בדיוק סיימנו לצחוק עליה, ויש זקן שמן מאחור. אתם יכולים לזהות אותי בתור הבנאדם היחיד בתמונה שלבן יותר מהחול.

זאת עוד מטרה אגב: לא להישרף, אני אוהבת את הלבן-שקוף שלי למרות שקיר יותר שזוף ממני.

ולסיום ההייקו שנעם כתבה עליי לפני שקברו אותה:

תירס חכם נמ

תירס חם חכם נמנמ

תירס חם לבן

וזה, חבריי, מה שבאמת צריכים ללמוד בספרות.

עריכה:  2/7/08  12:00

חופש חופש חופש...

בדיוק חיפשתי סיבה לצאת מהמיקוד הנוראי של רוזנפלד במתמטיקה ולכתוב פוסט מיואש ועייף על תקופת הבגרויות, והנה אני בדיוק רואה את הנושא החם מודיע לי בעוקצנות שכולם כבר יוצאים לחופש ואני רק באמצע הבגרויות בקושי.

אז כן, עברתי כבר שלוש מהן, מתנ"ך נפטרתי לעד וניתן לחזור אחורה שני פוסטים כדי לראות לאיזה מצב למידה לתנ"ך יכול להביא אותך. כאמור, גם אנגלית וביולוגיה כבר מאחורי אבל זה החלק הקל.

נשאר: מתמטיקה - שאפשר לדלג ישר למועד ב'. היסטוריה - שגם מזה יהיה לי חופש לעד סוף סוף. וביוטכנולוגיה שיש לי בקושי יומיים מסכנים ללמוד אליה! וזה לא כולל את מועדי ב'.

לפחות יש לי תכנונים לחופש, ואני לא אבלה אותו כבטטת ספה מרוחה בשוקולד של קליק קורנפלקס, כמו שאני יודעת ואוהבת מאוד לעשות. אחד מהם אגב, זה שבועיים באיסלנד, בזמן שאתם מיוזעים, מתבשלים ומסריחים, משלמים חשבונות חשמל עצומים על המזגן או גדוד המאווררים ומתבטלים על חוף הים שורץ המדוזות (איכס) והערסים (איכס בריבוע - ברוח הלמידה למתמטיקה).

כל שנשאר לי לומר זה שהלוואי תיכנסו לתוך הים ותדרכו בסלט! (שם שהיצור המציאה לצמחים והאצות הדוחים האלה שיש בתוך הים אחרי שהיא בעצמה דרכה בג'יפה). זה מכוון לכל אלה שיוכלו לשרוף את החומר של השנה לפני ה-14 ביולי, שזו לא אשמתם שהם למדו בבתי ספר נורמלים שמסיימים את השנה כמו שצריך, אבל עושה לי טוב לאחל להם משהו מטומטם כמו "לדרוך בסלט".

ואז מה אם אני מקטרת כמו סבתא פולניה.

"היי אבא, איפה היית?"

-"עשיתי קניות"

"נו, מה קנית?"

-"אמ, קניתי פיצוחים, פיצות, אוטו, שמפו..."

כן. אבא קנה לאמא מתנה קטנה ליום הולדת.

בעקבות שיחה עם היצור ועכשיו שמצאתי קצת זמן בין הבגרויות עלה בדעתי לכתוב פוסט בנושא "האנשים שראויים לחמצן באויר". אז נלך על דרך השלילה, מי לא ראוי לבזבז את החמצן, והתשובה:

דוסים. אני אקדיש את הנושא לדוסים. כי כל הזמן, אבל עכשיו בפרט הם עולים לי על העצבים. אבל מה עולים. לוקחים כל עצב ועצב, עולים עליו, מוחצים, מועכים אותו עד שהוא עיסת עצבים.

ואמרתי את זה בעבר, ואחזור על זה עכשיו. אני מתנגדת לדת, אפילו שיש כאלה שיגידו שזו מסגרת, והיא מועילה להרבה אנשים, ועוד הרבה טענות מצוצות מהאצבע. קראתי איפשהו את המשפט "האמונה מאחדת את בני האדם, הדת מפלגת אותם". נכון, זה לא תקף לגביי או לגבי אתאיסטים אחרים, אבל הוא עדיין צודק ויש לאמצו.

הדתות פשוט הרסו כל היבט יפה באמונה באיזשהו כוח עליון ומסתורי כשהן מכריחות את המאמינים לעבוד אותו ומטילות כל מיני איסורים חסרי כל בסיס או הסבר הגיוני. למשל: שאלה באיזשהו טור באתר ynet של מישהו שרצה לדעת האם מותר להחזיק בבית את ספר הברית החדשה. הרב כמובן ענה שלא וצירף כמה הסברים מעורפלים כדי שיראה כאילו יש לזה בסיס של חז"ל או משהו מוקרץ מהתחת לחלוטין. אבל הגיעו אנשים והגיבו: "אם גוי מפליץ לידי איך אני נמנע מלנשום את מולקולות התועבה שלו? יש פילטר לזה בהכשר הרבנות?"

בדיוק מדברים כאלה נובעת הסלידה שלי מדת - הנטיה הזאת להכריח אנשים להאמין בדת מסויימת ולפסול על הסף את אלה שלא. וזה לא שאצל הנוצרים או המוסלמים או כל דת אחרת אין חוקים מטומטמים כאלה או אפילו יותר גרועים.

בנוסף, מה שעוד הוציא את כל הכעסים על הדוייסלעך, הוא בית הכנסת שבנו לי מול הבית. החוצפנים לובשי השחור לא רק בונים בית כנסת בלי לשאול אף אחד מהשכנים שגרים ברחוב אם זה מה דעתם, אולי זה מפריע (ועוד כשקיים עוד אחד, גם הוא ספרדי, באותו רחוב במרחק של פחות מ-100 מטר), אלא הם גם עושים רעש ומתפללים בקולי קולות, בדציבלים שלא יביישו הופעת מטאל, (ובזיוף נוראי, אני חייבת לציין) ב5 בבוקר!!! ואז הם עוד באים ומתלוננים שהמכונית שלנו, שחונה ממול נמצאת בשטח בית הכנסת ושנזיז אותה כי זאת חוצפה!

מה?!?! מי לעזאזל אמר לכם שהרחוב - שטח ציבורי בפעם האחרונה שבדקתי - שייך לבית כנסת המופלץ שלכם?

כאמור, דברים כאלה מעלים לי את הסעיף, ככה שהחלטתי לכתוב מכתב. לא משהו סטייל "תגובת נאצה", אלא מכתב רשמי, בוגר, שיפנה לשכל הישר שלהם. הנה הנוסח המקוצר (וקצת עילג אחרי שקראתי את זה (של מה שחשבתי לכתוב:

לכבוד בית הכנסת "אוהל שם",

שמי הוא (באתי לכתוב תירס אבל אוותר). אני גרה מול בית הכנסת החדש שנבנה, וברצוני להסב את תשומת לבכם למספר דברים:

ראשית, בית הכנסת נבנה ללא הסכמת דיירי הרחוב וללא כל התחשבות בדעתם לגבי הנושא, אך בכל זאת, בית הכנסת נמצא כעת בתהליכי בניה, והוא כבר פעיל.

שנית, אני מוצאת את התפילה בבית הכנסת מפריעה לעיתים די קרובות, היות ומתפללים בו בקול רם והדלתות והחלונות נשארים פתוחים בעת התפילה, דבר שמפר את השקט ברחוב, בייחוד בבקרים.

לכן, אבקשכם לסגור את החלונות והדלתות בבית הכנסת במהלך התפילה על מנת לשמור על השקט והסדר ברחוב ולמנוע פגיעה בשאר דיירי הרחוב.

אודה לכם מאוד אם תיענו בחיוב לבקשותיי.

נ.ב.

לכו כוסאומו.

טוב אז בוגר זה לא. נו שוין.

זה מה שיש לי להגיד על הדתיים (בינתיים), לא שזה יעזור לי כי ראש העיר המהוללת מרים "תוקעת-עצים-בכל-חור" פיירברג מצדדת בדתיים ולא תעזור שום תלונה לעירייה.

אגב, בן אדם נוסף שנכנס לקטגוריית מבזבזי האויר היא הילה כספי (למרות שהיא יכולה להיחשב גם כמגזר שלם באוכלוסייה). האשה צורכת כל כך הרבה חמצן בשביל כל תאי הגוף שלה, ויש הרבה כאלה, אבל משום מה האנרגיה מבוזבזת על ניסיון כושל ללמד היסטוריה, ועיקרה מנוצל לזיוני שכל. בנוסף, לתחת שלה יש מערכת נשימה משלו.

אני הולכת לעשות את המבחן האחרון בחיי בתנ"ך, הידד!