התכוונתי לכתוב כאן על מוזאונים עם סרטים ומודלי ערום שציירנו בשלישי האחרון, אבל דווקא בגלל המצב והגדנ"ע שתהיה בראשון(ככה שתשכחו מעידכונים..), החלטתי לפרסם כאן את מה שכתבתי בסדנאת הכתיבה האחרונה - שהמעבירה שלה נשלכה עכשיו לדרום.
למרות שבכלל אני לא בטוח שלקשר את הטקסט למלחמה (או לאיך שלא תקראו לזה) זה חכם, כי אולי זה כל הקטע, אחרי הכל זה בכלל טקסט א-פוליטי פוליטי במיוחד, או ככה אני חושב.
וחוץ מזה, פעם ראשונה אני כותב כאן את מה שכתבתי בסדנא - בהשראת קהלת - ככה ש*כבוד*.
אף פעם לא קיבלתי בלונים ליומולדת
לכל דבר ומאורע יש זמן ומקום, מלך חכם אמר.
זמן ללדת, לטעת, לשמור, לרפא,לבנות וזמן למות,לעקור נטוע, להשליך, להרוג ולפרוץ.
אך באיזה זמן נמצאים אני כעת? בעת השלכת אבנים אאו בעת כנוס אבנים? בעת לשמור או בעת להשליך?
האם אני נמצאים בעת בה אני קורעים מנהגים ישנים כפי שאני קורעים מעלינו בגדים בלויים, הקטנים עלינו, או בעת בה אני תופרים אותם מנהגים מחדש - מרחיבים ומתקנים אותם על מנת שיראו כחדשים על עורינו?
האם אנו נמצאים בעת בה עלינו לרקוד נוחך השמדת הדבר אשר נתפס בעיניינו כרע, או בעת בה עלינו לספוד על האבדות, הפצועים והמתים שגבתה ההשמדה?
האם אנו צריכים לחשות אל מול הזוועות, ההקלה והתדהמה של המאורע או שמא עלינו לדבר, להסביר ולתאר את אשר ראינו, אשר חווינו, והאם עלינו לדבר לטובה, או לרעה?
והאם..והאם עלינו לדעת באיזו עת מסויימת, מדוייקת אני נמצאים או להבין שכולן הן אותה העת עצמה, בה אדם בוכה על האבדות, הפצועים והמתים שגובה כל ההשמדה בעוד שכינו שחוק נוחך השמדת הדבר אשר נתפס בעיניו כרע?
שאלות רבות ולאדם פשוט כמוני רק תשובה אחת, שהיא לא בהכרח הנכונה.
האדם מטבעו מקבל על עצמו מציאות אחת ויחידה, ולא מבין את השונה ממנה. הרי לא יכול הוא לקבל עליו גם שנאה וגם אהבה.
רואה הוא בכל תקופה אותה המציאות האחת והיחידה ולא מסוגל לקבל, או להבין שבמקום שבו הושלכו אבנים, פעם קנסו אבנים ובמקום שבו חיבקו אנשים עכשיו מתרחקים מחיבוקים.
אין מציאות אחת ויחידה. אין מציאות נכונה ומציאות טועה.
ישנה מציאות מקבלת,מבינה, שומרת ומגינה, ועלינו לשאוף ולהגיע אליה.
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים:
עת שלום ועת מלחמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: