בעוד אור מבלה עם משפחתו בחו"ל, ואחרים מבלים באני-יודע-איפה, אני כאן במודיעין, תקוע. דבר זה גרם לי להסיק מסקנה ברורה מאוד שאני ההפך המדויק של אור. להלן הסיטואציות:
א. אני לא עם המשפחה, ונהנה.
ב. אני עם המשפחה, ולא נהנה.
אזז כן...אממ..אני חושב שאני צודק.
סיוטים מתמשכים עם אימי שנימצאת או במצב רוח מאוד טוב, או במצב רוח שהיא תשבור לך את הרגליים גורם לי להיתחנן לבורא לאיזה משיח שיבוא ויממן לי איזה לינה בבית מלון מלכותי+ארוחת בוקר, ואחרי יומיים לאיזה משיח שלא יממן לי כלום חוץ מאולי משכנתה של מטר מרובע מהבית שלו(+ ארוחת בוקר).
החופש התחיל דיי רע, על היום הראשון הבריזו לי (שוב), ככה שהייתי מצוברח כמה ימים מזה שאיך-דפקו-אותי-שוב.
הדבר היחידי ששיפר את ההרגשה שלי זה הידיעה שאני בבית מתוך בחירה ולא מתוך ה-ריתוק שבא אחרי התעודה.
כמובן שלא ציפיתי לדבר כזה ממשרד החינוך, שתמיד דאג שאני אהיה בין אלו שלא יהנו מהקישלונות של מערכת החינוך כגון שביטות וכו'(גם עם זה כרוך בהשטלת איזה וירוס באוכל שלי)(ועוד במיוחד כשזו התעודה הכי הכי חרא שלי). אבל אז הבצפר ניזכר שאת המופ"ת תמיד צריך לדפוק ושלח לנו מעטפה גדולה וחומה מהסוג ששמים בהן את התעודות שעליה מתנוססת בגאווה המדבקה המאיימת "מאת הבית ספר עירוני א' לכבוד תמיר רקושקין" וככה נוצר המצב בוא אחותי ניכנסת לבית הריק - מלבדי - ואומרת במבט אדיש "אני חושבת שזאת התעודה שלך". שעות של התלבטויות "להחביא/ לא?" ולבסוף אמרתי
WHAT THE HELL ופתחתי את המעטפה. הסתבר שזו איזו תמונה מפגרת שלי ושל הכיתה.. גלים של הקלה ושל שינאה לבית ספר שטפו אותי, בעוד אני מתחיל לחבש את האותיות הקטנות שאומרות "1 באפריל" או יותר נכון 1 ביוני.
אללה, שבוע הבא: בראשון ישרא, חוזר הביתה, ואז נוסע לארבע ימים לאילת לדפוק תראש טוב טוב עם חברים
יש המלצות למוקומות סופר הוט באילת?
כפרע עליכם נשמות טובות, נכון שעם תגיעו איכשהו לחו"ל אתם תשמרו לי כמה פקקי בירות? נכון?
ועכשיו, לתמונות:
למצולם אין כל קשר לכתבה
דאמט צריך סט צילומים חדש.
איליה!
עריכה:
אני כבר הצבעתי, מה איתכם?P:
http://www.new7wonders.com/index.php
מהרו נישאר רק איזה יום וחצי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
