אני שומע.
אני מקשיב.
מקשיב לצלילי מחוגי ההליקופטר שנשמעים כאילו בסלואו-מושן, בעוד הם מתקדמים אחד אחד, מין שני האוזניים ובו זמנית מתחילים לנוע לכווןהעורף.
טאח טאח הם מתקעים שניה וממשיכים לנוע, עד אותו השלב בו זה כבר בלתי נסבל. אבל אני עוצם עיניים ונותם להם להמשיך.
טאח טאח הרעש משתנה בעוד שני להבי המסוק נפגשים.
דממה,
כאב חד מפלח את ראשי ואני מתחיל לאבד את טיפת האוויר האחרונה שלי, פותח את העיניים ומושך את עצמי מן עמקי המים הרותחיל אל תוך חדר האמבטיה הקר, המוצף במים( לא יפה, ביזבוז מים). מחציתו מוארת באור כתמתם -זהוב חם מין המחמם חדר ומחציתו השניה מוארת באור אפרפר-לבן מין החלון.
אני שםבטעות את היד על הקיור וגל קור תוקף אותי למרות האדים החמים שעולים מין המים ואני שמוע ברקע את להבי ההליקופטר מתחילים לחוג שוב טאח טאח...טאח..טאק, טאק.
7:30 AM.
אני פותח את עיניי לבוקר אבקתי חמססיני מגעיל בלי טיפת שמים כחולים אבל עדיין חמים ונעיםם ו...מעייף. פאקינג 4 וחצי שעות שניה משלוש וחצי אחרי הסרט המאכזב ההוא - סופרהירו - שעידן הציל את כבודו כי, כשהוא צוחק באמת אי אפשר שלא לצחוק.
טוב, חזרה לעיניינו. אני קם, מתלבש מהר, אוכל את שאריות ארוחת הבוקר (כי אצלנו בבית זה כמו בג'ונגלים:
המקדים זוכה, המאחר- נישאר רעב), מעבירים שירים לפאלפון, ואנחנו מתחילים לטוס במכונית דרך ענני האובן אל ים המלח!
אני לא יודע למה, אבל מאז גיל צעיר ים המלח היה בגדר פנטזיה בשבילי, ואף פעם לא יצא לי באמת להיות שם.
ברקע שהגענו אני ראיתי את הפנטזיה מתנפצת אל מול עיני ברעש מחריש.
מזה?! שלולית מים קטנה שדחוסה בשתים וחצי ילדים קטנים ובאיזה זקן עם כרס. בנוסף לזה עוד כולם בחוץ מלאים בבוץ המוזר הזה וביחד עם האבק באוויור נוצר שילוב מנצח בו כולם ניראים כמו מפלצות חול מהלכו.
סתם, זה לא היה ככ רע חוץ מהמזג אוויר. ברגע הגעתנו לשם חששותי לגבי מזג האוויר(אשר הוצהרו בבוקר) אומתו ע"י האמירה של אמא "צדקת זה אותו המזג-אוויר גם כאן". תודה אמא, אני לא יושב לידך במכונית.
אחרי כמה שעות דחוסות בין הילדים והזקן עם הכרס הנ"ל, התחיל להימאס לי כבר וכאב ראש הורגש באופק(אולי בגלל הלחץ הלחץ האטמוספריP: )
מאבק מנתח(!) נגד אחותי הוביל לטרמפ מזורז מצד השכנים שגם נסעו (וגרמו לי פעם ראשונה לטעום ארטישוק שעד עכשיו הייתי בטוח שזה איזה בשר) והביאו אותי חזרה לחמימות ולמגע המים.
נתתי לעצמי לשקוע אל מתחת לפלס, ולמים להשפך על הריצפה מסיבות שרק ארכימדס יוכל להסביר.
התבוננתי דרך אותם המים על העולם, במצב המוזר הזה. מעניין באמת, מי יוכל לתארו- מתחת למים. העולם משנה מצב צבירה- אך לאיזה? כי נוזל הוא לא, וגז גם כן.. ומי בכלל יודע אולי לעולם יש מצבי צבירה משלו...
בעודי מהרהר בשאלות הקריטיות האלו אני לאט לאט ולא במודע שם לב שהצבעים סבבי דועכים, דוהים ומשחירים. לאט לאט אני חוזר לחשכה התהומית בעודי נרדם בתוך יצרי עצמי ומגלה את עומקה הבלתי אפשרי של האמבטיה.
בעות האוויר האחרונות מטפסות ועושות את דרכן מעלה, חזרה אל האור, אל העולם העירוני, המוצק...
חג שמח לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
