"איפה אימא?"
"איזו אמא?"
"אמא שלך."
"אבא, היא מתה לפני 20 שנה".
סבא שלי אושפז לפני כמה ימים בבית חולים. היו לו נוזלים בריאות, כבר פעם שניה. השילוב של תרופות ההרדמה עם העבר שלו גרמו לו לעוות את המציאות. הוא מתקשר לאימא שלי באחד בלילה ובחמש לפנות בוקר, ושואל איפה היא ואם הכל בסדר והאם היא מוגנת ובטוחה.
זאת לא פעם ראשונה שהוא מאושפז. כבר היו לו שני שבצים, אחד גרם לשינוי במזג רוח שלו וגרם לו להפוך לעצבני וגס, והשני שיתק חצי מגופו. בעזרת פיזיתרפיה הוא חזר להשתמש ביד ימין שלו, אך הוא עדיין משתמש בהליכון בשביל ללכת.
בכל מקרה, הוא אדם חזק. אני זוכרת שהוא היה הולך אלינו כל יום שבת בעשר בבוקר ברגל, למרות שאנחנו גרים מעט רחוק. הוא יתגבר והכל יהיה בסדר. בינתיים... מה נותר לעשות עם השאלות שלו? האם לומר לו שהוא הוזה, ואשתו, סבתי, כבר מתה?
מאז שחזרנו ללמוד אחרי חופשת הפסח אני לא מצליחה לישון כמו שצריך, ויוצא שאני ישנה 3 או 4 שעות בלילה. אני נכנסת למיטה מוקדם, מכבה את האור ונותנת לחוויות שעברתי באותו יום להתפוגג בחשכה. זה לא מספיק. חצי שעה עוברת, אני עדיין ערה. אני מתחילה להיכנע, פותחת את העיניים ומתחילה להתעסק קצת עם הפלאפון. קצת GTA, מחיקת הודעות לא מעניינות (או דווקא כאלו שכן P: ) ובעיקר מנסה לעייף לעצמי את העיניים. זה לא מצליח, מפני שהמחשבות שלי מתחילות לדהור ובייחוד למקומות לא נעימים.
למשל, אתמול בלילה. לא הצלחתי להירדם אז שיחקתי קצת טריוויה בפלאפון שלי, והייתה שם שאלה אחת: בשנת 2006, ברוס וויליס אמר לארה"ב לאיזו מדינה לפלוש? לא ידעתי את התשובה, אז ניחשתי. איראן. זאת לא הייתה התשובה הנכונה. ואז התחלתי לחשוב, אולי דווקא ארה"ב כן צריכים לפלוש לאיראן, כי זה לא סוד שיש איזשהי סכנה של פצצה גרעינית מצידם, ומה באמת קורה עם זה, ואם זה יתרחש אז אפילו יותר אנשים ימותו מאשר בשואה. ופה התחילו להיכנס מחשבות על יום השואה.
בקיצור, לא נרדמתי עד שלוש וחצי. חשבתי לקנות רסקיו, תרופת הרגעה, וליטול כמה טיפות ממנה לפני השינה, כי היא גם מרדימה וגם מרגיעה. נראה. אני לא רוצה להתחייב לתרופות.
מצטערת שהפוסט יצא קצת עגמומי, לכן אני אוסיף כמה ציטוטים מצחיקים D:
המורה לכימיה: "קשרי מימן מתקיימים...."
ניב: "למה? למה הם מתקיימים?"
*צוחקים*
ניב: "מצטער, המוח שלי לא פועל כרגע".
מוריאל: "המוח שלך לא פועל בכלל!"
היה לנו היום מבחן שכיבות סמיכה, אז ניסיתי לעשות והמורה נתנה לי הוראות תוך כדי.
המורה: "תרדי עד למטה?"
אני: "עד למטה? O:"
המורה: "כן! תמעכי את מה שיש לך".
ספיר מ-י' 8: "אבל היא כבר מועכת אותם! כמה אפשר?"
אני: "וילסון (דמות מהאוס) הסתפר 
"
אביב: "היי, גמאני שמתי לב"
אביב: (בהקשר אחר) "אבל הסוף D: הסוף טו-אוב! D:"
אני: השיער שלו צומח בחזרה? D:
מקווה שנהניתם למרות הדיכי P:
נילי, שהולכת לשתות משו, כי חם לה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)