DOZ POA - אירוויזיון 2009 (רוסיה - מוסקבה)

אני מרגיש שהעולם מתמוטט לי. ואני לא יודע למה. גיל ההתבגרות נפל עלי כמו סופה, בפתאומיות.

אני פוגע בהמון אנשים, מעליב, מתנשא ומתנכר ללא הפסק. וזה לא מגיע לכם. באמת שלא. אני מתנצל בפני כולם.

תבינו אותי, אני נמצא כרגע באפיסת כוחות נפשית (שלא תטעו, אני דווקא ישן מעולה בשבועות האחרונים), הכוונה היא להתמוטטות נפשית שגורמת לאומללות.

ולא, לא קרה לי חס וחלילה דבר טראגי ונוראי. פשוט נראלי ש.. אני פשוט מתוסבך בתוך עצמי.

חסרים לי שיגרה, פרטיות, בריאות, צחוק, היגיון, אהבה, ילדותיות, חלומות. אבל יש לי עכשיו -> הצלחה בלימודים, ביטחון עצמי, דימוי עצמי גבוה, רזון.

ואלו בדיוק כל הדברים שהיו חסרים לי לפני שנה - ואני שמח שהשגתי אותם סוף סוף.      אבל מצד שני, כל הדברים שחסרים לי עכשיו - כן היו לי לפני שנה.

למה זה חייב לסתור?  למה אני לא יכול לקבל הכל?

מה לא בסדר איתי?