האמת שלא ממש אכפת לי שכולם עזבו את ישראבלוג.. אני לא כאן בגלל כולם, אני פה בשביל עצמי.
הימים האחרונים מאוד טעונים ולחוצים, וגודלים לי חצ'קונים בקצב... והפעם לא בגלל שאני טוחן שוקולדים, אלא כנראה שמלחץ ודאגה.
בימים האחרונים אני בעיקר מנסה להתמודד עם המערכת השעות העמוסה שלי, ועם ירידה אינטנסיבית במשקל (למרות כל הדובשניות שהיה אפשר לוותר עליהן היום ><).
לבחון את הכושר שלך ולקחת אותו עד הקצה - זה דבר שנותן סיפוק. ובכלל, ספורט מפריש הורמונים זהים להורמונים שמפריש הצחוק.
ואני כ"כ שמח שהתחלתי בתהליך המאוד קשה הזה.
בדיוק כמו שפלורית מלרדת בגדול אמרה - "בכל ק"ג שירדתי, העלתי 2 ק"ג ביטחון עצמי" - וזה כ"כ נכון.
ואני שם לב לזה אצלי. שבהחלט אני הרבה פחות מגמגם והרבה יותר עומד על שלי. ואולי גם בעקבות כך שיכול להיות שגם התבגרתי באיזהשהוא מקום וכיום אני יותר יודע מה אני רוצה ומה עושה לי טוב.
בעע המורה הפלצנית שלי כוסאמאשלה מורידה אותי ל4 יח"ל באנגלית. זובי. הצחיקו אותי עם השעת אפס הזו ביום שישי..
אני מרחיב בסוף פסיכולוגיה-סוציולוגיה וספרות, וזה נחמד... אבל עדיין יש בי תחושת החמצה ואי וודאות לגבי העתיד. כנראה שאף-פעם אני לא אהיה מסופק באיפה שאני נמצא ותמיד אשאף לעוד. יש יגידו שזו תכונה ברוכה שתקדם אותי הרבה בעתיד, ויש כאלו שיגידו שזה ימנע ממני הרבה אושר בחיים. מקווה להיפטר מזה, או לפחות למתן את זה.
השנה הזו תהיה בעיקר שנה של הגשמת שאיפות, ויש לי כ"כ הרבה. והעבודה תהיה כ"כ קשה, פיזית, מנטלית, אומנותית ומוחית. אבל התוצאות שוות את זה.
שנה טובה ורגועה לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Doz Poa-