הזמן לא זז. עברו רק שבועיים מתחילת השנה וזה מרגיש לי כמו שנים.
ולמתחכמים, אני דווקא נהנה. כמה שאפשר.
קלטתי סוף-סוף את הכיף שבלימודים, לא חשבתי שקיים דבר כזה בכלל בכל מה קשור לביה"ס, אבל גיליתי את זה.. אמנם מאוחר אבל עדיף עכשיו מאשר אף פעם.
כנראה שהיה כדאי לי לעבור לי"א 17, כי זה שינה אותי מנטלית ואת כל ההשקפה שלי על נושא הלימודים.
למרות שאני מרגיש ילד כאפות ברמות, אני אמשיך לדבר על ביה"ס XD
רציתי שתהיה היום ריצה בספורט. כדי לבחון את יכולת הסיבולת שלי אחרי 13 ק"ג שהשלתי מעצמי.
אבל לא, הוא סתם נתן לנו כדור-עף מטומטם, ששיחקתי בו בהתחלה, אבל באיזה שהוא שלב זה מתחיל להתחרבןXD ופשוט הלכתי לשבת...
שיעורי ספורט חונקים אותי מבדידות, לא התחברתי כמעט עם אף בן מהכיתה. אני מכיר את כולם ומדבר עם כולם, אבל עדיין...
בניגוד לבנות, הבנים בכיתה ממש מגובשים. וקשה להיכנס פתאום באמצע החיים לקבוצה כזו מגובשת.. במיוחד שכל אחד שם תקוע בסרט משלו XD ושעם חלק יש לי כבר תאקלים מהעבר. אבל לא משנה.. זה רק שעתיים בשבוע, שתמיד משחררים אותנו לפני... נשרוד את זה.
עוד מהפוסט הקודם ידוע שהמורה שלי מחורבנת והורידה אותי ל4 יח"ל באנגלית בלי לשאול אותי בכלל. חוצפה. אני חוזר ל5 יח"ל מהר מאוד.
הכיתה המיוחדת הזו שפתחו של 4 יח"ל, מסתבר, זו בחירה אישית של התלמיד!
ממה ששמעתי משאר חברי הקבוצה הזו - אפילו לרובם שלחו מכתבי הצעה להיכנס לכיתה הזו ><.
יש שם ילדים שלא למדו שנה שלמה (!!!) אנגלית, ופשוט היה להם חלונות במקום אנגלית... וכל השאר פשוט נכשלו באנגלית, וגם מסתבר שאפילו ה3 ילדים האחרים מהכיתה שלי שגם ב4 יח"ל נכשלו... ומה אני? אני סתם קיבלתי 80.
אני חושב שאני מתאים לרמה קצת יותר גבוהה מזה. חוץ מזה, שזה סתם תוקע לי את המערכת. שעת אפס ביום שישי >< וחלונות באמצע היום, מזה הדבר הזה לעזאזאל?!?!
וזה כ"כ מפחיד לדבר עם המחנכת שלי על זה, כי אני בטוח שהיא תוריד לי את הביטחון עצמי לרצפה, והיא תתקע לי משפטים כמו "אתה רוצה להגיד לי, שאתה באמת חושב שאתה מתאים ל5 יח"ל?", וגם אם אני אהיה דבק בעמדה שלי - אני יודע שזה יעלה לי ביוקר. כי היא זונה והכוונת תופנה אלי חד משמעית, וכל השאלות והדיונים שיהיו בשיעור אנגלית יופנו אלי. כוסעמק.
בזמן האחרון אין ערב שאני לא רב עם אמא שלי. אני לא יודע מה יש לה כבר...
אני רק יודע שאני עושה כמה שביכולותי כדי לא לריב איתה, על כל פיפס קטן היא צועקת ומיללת. די כבר. טוב, זה כבר לפוסט הטיוטה.
ואגב, אני מודה - אני פופיסט בנשמה. האמת, מאז שאני זוכר את עצמי אני פופיסט בנשמה.
בריטני רולז! ^.^ ולא סובל רוק (אמריקאי ליתר דיוק). ואפילו מתחיל לחבוב מזרחית (אח שלי הקטן חולה על זהXDD).
ובנוגע לישראמיוזיק, אתם יבשים... אף אחד לא נרשםXDD אני יעשה את זה כבר בתפוז או משהו...
ביי נשמות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Doz Poa-