אהבה
2000,אמנות, חשיבה, אהבה, תהיה, בלבול, מיקוד, צבעים, תשוקות, ריחות, רגשות, התלבטויות, בקשות, תפילה, שירים, מוסיקה, אמונה, יצירתיות, פשטות, חיפוש, קבלה, הדהוד, יסודות, הילינג, פחד, קריאה, אלסטיות, דרישה, נימוק, ריצוי, תחינה, סודות, אימה, חברים, תשוקה, קסם |
| 9/2009
 תחושות ישנות חוזרות
אני בבית שוב.
התחושה שמלווה את החזרה שלי היא של עוצמה ורצון להיות חופשי.
אני רוצה חופש. חופש פנימי, חופש של בחירה, חופש לאהוב, חופש להיות.
וזו תחושה מאד עוצמתית שיש בה את הכח להזיז הרים.
מאידך אני כועס. אני כועס על כל האנשים שרוצים לראות אותי ולהתקשר איתי.
על ההורים שלי שמלחיצים אותי להיפגש יום אחרי שנחתתי. שמזמינים ומשריינים אותי לחגים כאילו שלא
ברור לי שבחגים ארצה לנוח איפושהוא אצל חברים במקום שקט ומרוחק ולא להיות עם המשפחה שלי.
כשחזרתי, חזרתי מבלגיה. לפני העליה למטוס, שהיו בו הרבה דוברי עברית קיוויתי שאף אחד לא יזהה
שאני ישראלי. תמיד העדפתי לא ליצור קשר עם ישראלים בחו"ל אבל לא ידעתי כמה כעס יש לי בנושא הזה.
אני מבחין שבישראל או לפחות בסביבה שאני מכיר (חברתית, תקשורתית, משפחתית, סביבתית)
ישנה אנרגיה חריפה, גסה, תחושה של "צריך לצעוק כדי להראות". להידחף, להיות ראשון.
אני גם מבחין שהאנרגיה האהובה עלי היא אנרגיה של רוך, של חמלה, של עוצמה שקטה, של הקשבה ושל אמת.
כאדם המבטא את האנרגיות האלו אני רוצה לחוות את עצמי. אני יכול רק להניח שהכעס נובע מאיזשהו חלק שבי
שמניח את ה"אשמה" על חוסר היכולת שלי לבטא את עצמי על הסביבה החיצונית.
ברור שעלי למצוא את הדרך לבטא ולברוא את העולם שלי כפי שאני בוחר בתוך הסביבה שבה אני חי, תהיה אשר תהיה
ודאי אז הכעס שלי יתפוגג. והאמינו לי שהכעס שלי ניחן בעוצמות מרובות, נולדתי בשם סער וכך גם נראה הכעס שלי.
דבר אינו מרגיז אותי יותר מלתת מהחופש שלי. מלהרגיש שדורשים ממני עוד לפני שלמדתי מה אני מרגיש כרגע
מה אני בוחר לעשות ואיך. נחתתי לפני יום ולמען השם כבר תלמידים מתקשרים אלי בשבת לבדוק מתי אפשר לחזור ללמוד.
אני לא רוצה אתכם. לא ברמה המודעת והשטחית לפחות. היתה לי שנה לא מאושרת ואין לי כוונה לשחזר אותה.
שום כוונה. אפילו אם אני קורא לכעס שיתעורר ויעזור לי לשנות דברים. אפילו אם אצטרך לשבור משהו, לצעוק,
להסתכן בכך שאחרים יבחרו להיפגע, אני רוצה להחזיר את עצמי לעצמי. לקחת אחריות משמעה לבחור בחירות שיגרמו לי אושר.
שמחה גדולה אוחזת בי כשאני מרגיש נאמן לעצמי. זה ביטוי של המהות שאני, חופש.
ואף כי אהבה היא שקטה, אינה דורשת דבר, מעניקה את המתנה הגדולה ביותר
לעיתים יש לעבור את תקופות הסער בכדי להצהיר מי ומה אני.
מה שאני הוא אדם שדובר אמת.
אדם שדובר אמת לעצמו על עצמו
ואדם שדובר אמת על אחרים לאחרים.
וזו הצהרתי לעולם, בכל יום ובכל רגע.
וזה אומר, שכל השאר יצטרכו לחכות עד שאהיה מוכן.
| |
|  כינוי:
בן: 51 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
