אהבה
2000,אמנות, חשיבה, אהבה, תהיה, בלבול, מיקוד, צבעים, תשוקות, ריחות, רגשות, התלבטויות, בקשות, תפילה, שירים, מוסיקה, אמונה, יצירתיות, פשטות, חיפוש, קבלה, הדהוד, יסודות, הילינג, פחד, קריאה, אלסטיות, דרישה, נימוק, ריצוי, תחינה, סודות, אימה, חברים, תשוקה, קסם |
| 9/2006
 ארוחת ערב חג
רק מאוחר יותר נזכרת וקיוויתי שלא העבתי על אף אחד עם הפוסט הקדורני והמאוחר שלי.
מסקנות נוספות מארוחת החג.
התארחתי אצל המשפחה של חבר של אחותי.
משפחה ממוצעת, נחמדה וחביבה. היה לי נעים. הבאתי אתי גיטרה, עודדתי אותם לשיר אתי שירים, שיחקתי עם הילדים וסיפרתי להם סיפור.
כמה אבחנות: לאנשים (ואני רואה את זה בהרבה מקומות) קשה לקבל שוני.
אני רואה את האמא עוקצת את האבא, האחים עוקצים אחד את השני (ואני מדבר מעבר לחביבות הרגילה שבלעקוץ בין אחים)
קשה להם עם צמחונים (מה באמת.? תאכל תאכל בשר, מה גם לא דג? תאכל תאכל רק היום), טבעונים, דיאטתים (שלא מתוך הכרח רפואי) מי שסתם לא בא לו לאכול (מה? לא אכלת כלום? איך תגדלי?)
קשה לאנשים גם לקבל ילדים. חשבתי שילדים מקופחים רק בבית הספר, ושבבית הם מקבלים את מלוא הרכות והאהבה הנדרשת. היום ראיתי אחרת. כשהילדים קצת רועשים או פורקים את האנרגיה הנפלאה שלהם, מיד היה מי שישתיק אותם (ולא בצורה כל כך נעימה) אין פלא שהם מייצרים כל כך הרבה הדחקות.
שימו מים על השולחן. הייתי בשני אירועים ביומיים האחרונים ומשניהם יצאתי צמא. נכון שמקובל שמשקאות ממותקים ומוגזים הם מכובדים יותר. אבל תדאגו שיהיו מים על השולחן
אחרת נישאר צמאים.
היום, לאחר שפרקתי ממה שהיה לי כאן לפני הארוחה היה לי קל יותר להפנים את מה שהרגשתי בארוחה ולאחריה. אני מגיע כאורח לחגים. בין אם זו המשפחה שלי ובין אם זו משפחה שאינני מכיר. אני יכול ובוחר להיות אורח טוב. מגיע אסתטי ומסודר, בד"כ (אם מתחשק לי) מסיימים מפגשים משפחתיים בישיבה בחוץ ובנגינה ובשירה על הגיטרה (כולם מדגישים כמה הם נהנים מזה) אני נהנה לחייך. ובאמת, יש חום ואהבה במפגשים האלו.
אבל....בדיוק כמו שכתבתי לפני. זה איננו הבית שלי וזו אינה המשפחה שלי. אני מגיע בתור אורח, מנומס וחייכני. אך איני מרגיש בבית, איני מרגיש בקרב המשפחה שלי. אני לא יכול לשים את "עצמי" בכיסא. ולו לרגע אחד. בכיסא יושב "אורח". ותאמינו לי, אני אורח שחש בנוח.
זהו. יום אחד אכנס בדלת, ואדע שהגעתי הביתה. או אז אחשוב וארגיש אחרת לגבי החגים.
אגב, נזכרתי בפעם כזו שנתקבלתי בסבר פנים כל כך אוהב בידי משפחה שכמעט ואינני מכיר. ברחתי משם כאחוז אמוק, מלא חששות ופחדים. כל כך קשה היה לי להימצא בסביבת האהבה ללא תנאי.
אבל, גדלתי. היום אתמודד עם כך טוב יותר. אני גם מצפה לכך, זה יעזור.
| |
|  כינוי:
בן: 51 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
