אהבה
2000,אמנות, חשיבה, אהבה, תהיה, בלבול, מיקוד, צבעים, תשוקות, ריחות, רגשות, התלבטויות, בקשות, תפילה, שירים, מוסיקה, אמונה, יצירתיות, פשטות, חיפוש, קבלה, הדהוד, יסודות, הילינג, פחד, קריאה, אלסטיות, דרישה, נימוק, ריצוי, תחינה, סודות, אימה, חברים, תשוקה, קסם |
| 8/2007
 נפילה רגשית
ביום רביעי כלו כוחותי.
סיימתי את היום עם ראש כאב. וקרסתי במיטה.
החלטתי, שכנראה, הותשתי ולכן אנוח.
לא.
לא הותשתי.
זו נפילה רגשית, דיכאון.
דיכאון שמשתלט פעם בכמה זמן על הגוף שלי, על הלך מחשבותי.
אני נוסע בכביש, מתבונן באנשים, כולם נראים אפורים. אני רואה רק את אלו ששכחו להכניס
את החולצה למכנס, שנראים לא מחוברים לעצמם. הדכים והמסכנים.
הכל מתפרש באופן עכור, רק צרות. רק חששות מהעתיד לבוא.
אינני מסוגל לראות הישגים, רק כשלונות ובעיות.
אני מרגיש רק בחוסר עמידה בלוח זמנים ולא בדברים שהושגו כהרף עין.
אני הולך עם פרצוף קפוץ כל היום. להוציא את הכלב לטיול זו מעמסה.
אני מנסה לשמור מעט חיוך לאנשים שאין לי ברירה אלא להיפגש איתם.
עבודה. למעט זה, אני מנסה להימנע ממפגשים או טלפונים. ובכל זאת,
זה בלתי נמנע. אז במפגשים מועטים אני מוצא נחמה.
לישון. כמה שיותר שעות ביום. לחרוש על משחק במחשב. לא לחשוב, לא להרגיש.
לחפש במטבח פתרונות. הגוף כבד, הבטן סתומה, הפה יבש, הלב מבולבל.
חמישה ימים, רבאק.
אני חושב שיש לזה טריגר.
אם אני רואה מישהו שעושה משהו באופן מושלם, בעיני, וחש מתוסכל למראה הישגי.
אם מישהו אומר לי משהו (השם שלי, זוכרים?) שעלול לערער את הדרך שלי.
כן, אני יודע להיות חזק.
כן אני יודע לצאת מזה.
אבל יותר מכל, שואף שלא להיכנס למלכודת הזו שוב.
| |
|  כינוי:
בן: 51 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
