אהבה
2000,אמנות, חשיבה, אהבה, תהיה, בלבול, מיקוד, צבעים, תשוקות, ריחות, רגשות, התלבטויות, בקשות, תפילה, שירים, מוסיקה, אמונה, יצירתיות, פשטות, חיפוש, קבלה, הדהוד, יסודות, הילינג, פחד, קריאה, אלסטיות, דרישה, נימוק, ריצוי, תחינה, סודות, אימה, חברים, תשוקה, קסם |
| 9/2007
 מרכז
שלום של שנה חדשה :)
היה זה חג מוזר.
חג שבו יצאתי מגבולותי, העזתי במכוון. חשתי פחד, בילבול, כעס.
בחרתי להתחבר לרגשותי.
הבחנתי שיש הוויה, ההוויה שבה אני מקרין את עצמי החוצה, ולאו דווקא מחובר לרגשותי.
אני יכול להרגיש מצוין עם צורת ההוויה שלי ביום מסוים אבל אם אבחר להתחבר לרגשותי
אני יכול לגלות שאני מרגיש דברים אחרים לגמרי.
כך היה בערב החג. החלטתי להיכנס להקשבה פנימית ולהאזין לרגשותי ומה שחשתי היה בעיקר כעס.
ופחד. עדיין לא הבנתי את מהות הפיצול הזה. האם, למרות שאני מרגיש כעס עדיין מי שיפגוש אותי יוכל
לחוות אותי כאוהב או כשלו. הכעס הוא מתחת לפני השטח?
לא מטרידה אותי המחשבה שאני חש רגשות כמו כעס, בילבול או פחד מכיוון שאני יודע שאם אתבונן בהם מספיק
אחריהם יגיעו רגשות נעימים הרבה יותר ובראשם שמחה ואהבה.
אין זו מסיכה או העמדת פנים. האהבה שאני מקרין זו בחירה מודעת.
רק שאני יכול לבחור גם דברים אחרים, למשל להתבונן בפנים.
ושם אהיה עסוק אולי בדברים אחרים. שמתקיימים במקביל.
מתחתי מעט גבולות של עצמי בשימוש ברכושם של אחרים. והיה לי מאד לא קל.
אף כי לא הזקתי (במקרה הזה לרכב שהיה בהשגחתי) וודאי שמרתי עליו.
היה לי קשה עם המחשבה שאני חורג ממה שסיכמתי מראש.
הפיתוי היה גדול. לעיתים נדירות יש ברשותי רכב...וזו הזדמנות לראות המון אנשים שאני אוהב
ולא רואה מספיק.
ההתבוננות העצמית שעשיתי במהלך הארבעה ימים האחרונים (והתבוננות עצמית אני מתכוון פשוט
להתרכזות במה אני מרגיש בכל רגע) הוציאה אותי מאד מהמרכז שלי. עירערה את החלטותי
ובמה חשוב להתמקד. המטרות מאד משתנות כשמסתכלים על מה אתה מרגיש. אני מאד רוצה לחפון
את האני המרגיש שלי ולעזור לו.
כל כך שמחתי על החוויה הזו (עוד רגש!) שאני יכול להתחבר לרגשותי. הם תמיד שם זמינים עבורי.
בכל מקרה, אני חוזר למרכז.
יש לנו הרבה עבודה לבצע :)
| |
|  כינוי:
בן: 51 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
