סתם צ’’ופי שכמותי...

הכאבים מתחזקים,

אני מרגישה שאני מתמוטטת.

שום נקודה של אור לא נמצאת סביבי,

חושך מוחלט מימין ומשמאל.

אמרת שתיהיה כאן איתי

כשכל זה יקרה, הבטחת.

אבל אתה לא פה,

ואני.. אני מחפשת את דמותך בין הצללים.

כואב שאיבדת את הרצון לעזור לי.

בלעדייך החושך בולע אותי

ואין בי את הכוח לעצור, להילחם.

את הרגשות המעורבים המכאיבים אני עדיין מרגישה..

ואז בלי שום הכנה מראש..

הופעת.. מתוך אפלה ממש כמו מלאך... המלאך גבריאל..

אבל היה כבר מאוחר מידי אהובי...

אני כבר לא פה..