טראומה.
הרבה
אנשים מפתחים טראומות בגיל צעיר.
חלק ממים, בעקבות
מקרה טביעה.
חלק מאש, בעקבות
שריפה.
גבהים, אקדחים,
עירום (נו, לכולנו היה את החלום הזה שאנחנו מסתובבים ברחבי בית-הספר ערומים לגמרי)
אלו רק עוד
דוגמאות לטראומות ופוביות.
כמובן שיש עוד
הרבה, ואתם מוזמנים לתת לי עוד דוגמאות. אבל זו לא הנקודה של הפוסט הקצר הזה.
ג'וקים
מה לעשות, להרבה
אנשים יש פוביות מג'וקים. או "תיקנים", אם נחליט לדבר עברית תקנית לרגע.
בשעה האחרונה, אני הוספתי לרשימת הפוביות שלי- ג'וקים.
בפעם ה... שלישית? רביעית? נכנס אלינו ג'וק לבית.
כמובן שהחתולה שלי ישירות אחריו, בניסיון לשחק איתו כדורגל. ג'וקרגל?
הפעם למזלי זה היה בייביג'וק. אבל בייביג'וק עקשן.
בשביל להתחמק מהחתול המאיים (חתולה מאיימת, נו) הוא נתפס לי על הרגל. ולא שיחרר.
אני עדיין יכולה להרגיש את המגע הדוחה שלו על האצבע המסכנה שלי.
אני ואמא שלי, כמו זוג נקבות, קפצנו על המיטה/כיסא ופתחנו בצעקות אימה.
והוא לא מת. הוא פשוט לא מת. חיכינו הרבה זמן, עד שאנחנו רואים את החתולה שלי ממשיכה לרדוף אחריו.
ממתחת למיטה-לשידה. ומהשידה, לאמצע החדר. בשלב הזה הרחקנו אותה וניסינו את מזלנו, כי להרוג אותו היא לא תהרוג. היא עדינת נפש.
אמא שלי רצה להביא את הנעליים התנ"כיות שלי, שכמובן הן גם האהובות עליי.
צעקתי עליה, והבאתי את הנעלי פלטפורמה שלה. (לא שהיא צריכה אותן, היא 1.73)
בזריקה אחת, כל המשקל של הנעל נפל על הג'וק המסכן, ומחץ אותו למוות. הצלחה.
ומה עם החתולה שלי? היא ממשיכה לחפש בנרות עוד חומר לג'וקרגל.
ואם כבר מדברים על טראומות, מסתבר שלדיוידי של סיגל יש אחת.
היא רצתה לראות את הדיוידי של מסיבת הסיום שלנו, וברגע שזה הגיע לחלק שנאווה (המנהלת של "הלל") מדברת, הוא מת. הדיוידי שלה מת.
ותחשבו על זה, זה קרה לפני כמה חודשים. (חודש וחצי Give or take)
ועכשיו, תסלחו לי. אני אלך לחסוך לאחי הקטן ולחבר שלו טראומה.
(הם הפעילו את הדיוידי של המסיבת סיום שלי, אבל החלק האומנותי. שאגב לא היה כזה גרוע, אבל עדיין).
שחק 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
