הימאי הזקן
ישבתי על הכיסא הגבוה שליד השולחן במטבח, לוגם מכוס מכובדת של שוקו חם ומיני-מרשמלו.
מבעד לחלון אפשר היה לראות את הסערה הקרבה ובאה. טיפות קטנות תעו לכיוון הזגוגית. רמזים קטנים וראשונים למשהו גדול.
סערה בחוץ, סערה בפנים. מערבולת השואבת לתוכה הכל, משאירה את כל הצרות על קרקעית האוקיינוס. יש בזה משהו טוב, לימאי זקן כמוני.
כבר חמישים שנה שאני בעסק, מכיר כל סלע וסלע ברציף, מגלה מקומות חדשים על המפה.
אבל הגיע זמני להפסיק, גיל הפרישה כבר מעבר לפינה.
התחלתי כפועל פשוט. מעלה ומוריד סחורה, מהרציף לאוניית המסע ובחזרה.
פה ושם כמה עבודות מזדמנות במקומות שונים, אבל אהבתי האמיתית והיחידה תמיד הייתה האינסופיות של האוקיינוסים. בור ללא תחתית.
כמובן שלבור יש תחתית, אבל כל עוד היא לא נראית לעין, לא יתאמצו ויחפשו אותה.
הרי, זה נוח ליפול לעד. בלי דאגות. פשוט ליפול, לצוף באוויר.
או במקרה שלי, לטבוע בים של ייאוש ובגידה.
המערבולת משכה אותי לכיוונה, ואני לא התנגדתי. אין בי עוד כוחות להתנגד. הסירה הצנועה שלי נמשכה לשם, כאילו יש באמצע המערבולת מגנט חזק במיוחד.
ואני ישבתי שם. לוגם מכוס השוקו המכובדת שלי.
ימאי זקן שסירב להתבגר.
תמיד הייתי בן חמש-עשרה, מהרגע שנולדתי עד לרגע הפיכתי לגבר רשמית, כשנולד בני הראשון.
תמיד הייתי נער בן חמש-עשרה, משתובב ומשחק.
תמיד, עד עכשיו. כאילו הזדקנתי בחמישים שנה ברגע, המציאות מכה בפניי.
איני ילד, איני נער. אני רק ימאי זקן. ימאי זקן ובודד, שכל רכושו האמיתי, כל מה שאי פעם הזדקק לו, נבזז ממנו. נעלם ברגע קליל אחד.
המערבולת גדלה, כמו החור בליבי הזקן. מה שנשאר בכוס החמה נשפך על הרצפה, הכל נשבר. הכל.
אפילו התמונה שעל הספל נשברה לחתיכות קטנות.
רק עכשיו התחלתי לבכות. הבנתי עד כמה החלטתי נכונה.
לצאת ולחפש את שברי הזיכרונות שנאבדו במצולות.
להתאחד עם הטרגדיה, להתאחד עם המתים.
אי אפשר לסמוך על הים. הכל פתאומי. מזג האוויר משתולל, אנחנו נפגעים.
וכתוצאה מזה גם הסביבה שלנו.
וככה זה, כמו מערבולת. הכל משפיע על הכל. אפקט הפרפר בפעולה, עם משמעות גדולה מתמיד.
הים, שכל-כך אהבתי, בגד בי. לקח את האושר בחיי.
את המשמעות לחיי.
ולכן, אמצא את דרכי בחזרה למקומי הטבעי. יחד עם מקומם הנוכחי של אשתי ובניי.
במצולות הים.
תגובות בונות מאוד נחוצות פה, הקטע הזה נכתב בזמן סערת רגשות.
מעולם לא כתבתי משהו בסגנון, אבל אני מניחה שזה בגלל הסטיגמות והנורמליות השוררת מעליינו, הרי- כולם רזים, בלונדיניים ובני 20+-. מה, לא ידעתם?
היום יומולדת, היום יומולדת, היום יומולדת לילילי.
(אומנם זה התאריך העברי, אבל פאק איט.)
עוד שלושה ימים יומולדת, עוד שלושה ימים יומולדת, עוד שלושה ימים יומולדת לילילי.
(תאריך לועזי, שיהיה כך.)
קנו לי ליומולדת תיק מבילבונג, אבל בגלל שזה לא ממש הטעם שלי, החלפתי לסווצ'רט הזה-
אחי הגדול התלהב, ורצה גם כזה. אבל הוא קונה בחום.
הוא די הופתע מהמחיר, אבל אמרתי לו שזו מתנת יומולדת מאוד מאוחר ממני ומהקטנצ'יק.
אז כשיהיה לו את זה, אני אוכל לקחת לו מתי שיבוא לי. כי אנחנו גם באותה המידה. (בזה בלבד, בדברים אחרים המידה שונה).
בכל מקרה, התגידו לי להתחדש? D:
אה כן, היה כיף אתמול.
חזרתי ב2 וחצי הבייתה ודיברתי עם אריאל עד איזה 8 וחצי-9, ואז התעוררתי ב13:05 כי אמא שלי התקשרה. הקטנצ'יק התקשר אליה בוכה שהוא נפל ליד הבנק בשכונה, וכל הרגל שלו דם.
דרך טובה להעיר את ההורים אם הם לא מקשיבים לך.
אבל באמת, מסכן הקטנצ'יק, הרגל שלו ממש כואבת.
החלמה מהירה לו (:
אני מתחילה לחבב מישהו. וכמו שאני מכירה את עצמי, זה לא יגמר טוב.
סעמק. סעמק. סעמק.
"מילה" שכ"כ מתאימה עכשיו.
פשוט סעמק אחד גדול וזהו.
וזהו.
מנסה לעכל פה סרט כבד, (ילדים קטנים)
מאחלת לכולכם גמר חתימה טובה, (אם זה עדיין תקף)
שחק 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
