מה ניהיה מימכן?
אתן כועסות עלי?
מה עשיתי?
אוקי אז אחנו כבר לא ביחד
זה לא רק אני השמה נכון?
כי לא רוצה להגיד שמות
אבל דיי ביגללה היתרחקתי
אתן הדבר הכי חשוב לי בעולם....
הן לא מבינות איך זה קשה לי שאני יושבת איתכן ולא מדברת
וכבר לא מספרת
אתן יכולת להגיד שזה שאני יכולה לספר לכן הכל
אבל זה כבר לא כמו פעם
עכשיו אני מפחדת
אני אפילו לא יודעת מימה
אולי מהתגובה
אולי לא תבינו
אני כבר באמת לא מכירה אותכן
אני קרובה רק לשניים מימכן וגם זה הולך ונהפך לאחת
כמה שאני מנסה אתן אפילו לא שמות לב
בלילה אני לא נירדמת כי אני רק חושבת מה לעשות
אתן פשוט לא מבינות כמה אני בוכה...
אמא אומרת שאתן לא שוות את הדמעות ושהקבוצה החדשה ממש טובה
אני לא אומרת שהיא לא טובה
אבל בישבילי אתן שוות כל טיפה וטיפה...
ולא אכפת לי מה אמא אומרת
אתן לא מבינות כמה אתן חשובות לי
וכל יום אני מיסתכלת בתמונות שלנו
ורק מקווה שזה יחזור ליהיות ככה
אתן לא מבינות איך היה לי כייף בערב בנות שעשינו...
חזרתי הביתה וישנתי כל כך טוב
אני חושבת שאפילו חייכתי מיתוך שינה
ובקיצור אני בטוחה שלא תיראו את זה
אבל בכל זאת זה ישב לי על הלב....
ועכשיו גם אתה פוגע בי?
כאילו מה ניסגר?
בכוח למותת אותי?
בכוח ליראות אותי בדיקי?
אז כן אני לא אחת שמספרת
ואני כן אחת השכל שומרת בלב
אבל אז מה?
מה לי לא כועב?
לי לא עצוב?
אני לא בוכה?
בקיצור האנשים שהכי סמכתי עלהם
תקעו לי סכין בגב.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
צלילאי