סקס.סמים.והבלוג הזה.

כל הזמן במחשבה, שאני מפסידה משהו.

איני מוצאת את הדרך להשלים עם העניין שיש לי מישהו. ואסור לי להתגרות או להתפתות

לדברים אחרים, לאו דווקא בנים.

אני נמצאת באי ודעות. אך בתוך התת מודע שלי אני מצליחה לרכוש אותו לחיי.

הרי הוא מדהים, כזה חכם. משלים אותי (עם טיפת הגזמה)

ואם ארצה לעזוב? איך אוכל להגיד לו את הדברים הכואבים? ,

הדברים שאיני בחיים לא ארצה לשמוע?

הכל מורכב,מסובך,מבולבל.

אינו ידוע.

אני מרגישה שאין תוכן בדבר, הכל כבר מתחיל לשעמם.

אבל אולי זו רק אני..

אני זו שצריכה פתיחות

אני זו שלא אוהבת את ההתפנקות

אני החופרת

ואולי אני מגזימה בבקשות שלי, הרי אין בן אדם שבאמת יהיה איך שארצה.

אלא אם כן אמא תבוא ותעיר אותי מהחלום.

איך המשפט הפתטי הולך?- 'זה לא אתה זו אני'. בחיי שלא חשבתי שאגיד את המשפט הזה,

או שהוא אפילו התנגן לי במחשבות.

איני יודעת איך להסביר זאת אף לעצמי. אני מרגישה פספוס קל. אולי הוא לא הבן אדם הנכון?

אני נותנת לזה להפריע לי .

הלוואי והייתה לי את האפשרות לא לחשוב.

והקטע הכי משוגע פה,

זה שאני לא מבינה למה אני מדברת על זה,

אם בסך הכל.. טוב לי.