אני מצטערת שאני מאכזבת אותך.
אני מאכזבת גם את עצמי באותה המידה.
אבל זו הנקודת שבירה שלי.
שנינו ידענו מתי אשבר, ושנינו יודעות מתי אחזור לתפקד.
בעצם.. שנינו לא יודעת כלום..
אני לא יודעת כלום.
קשה לי לחזור על זה עוד פעם , על תקופה רעה ומגעילה שאני אפיל אותך יחד איתי אליה.
אני חושבת שזה חלק מהסיכון שבטח לקחת.. וזה מה שעושה אותי מאושרת.
עצם המחשבה שאת איתי באש ובמים מסיבה בי אושר.
איני יודעת איפה לחפש את מה שאני צריכה, וגם את לא תוכלי במיוחד להראות לי
גם את זה. זה קשה מידיי.
טיימינג מחורבן מראה לי את הדרך..
אני מסתכלת ומשהו מפריע לי להסתכל הלאה, ערפל. משהו מגעיל ואפלולי ,
שאיני יודעת איך לכנות אותו.
אני מסתכלת על הקיר וטועה מתי הוא ישיב לי את התשובות.
בנתיים אני בשיגרה היום יומית כדי לגלות במקרים ספציפים אם מי אני מסתובבת,
ואיפה אני מסתובבת.
אבל גם את זה אי אפשר לשנות ..כי הכל צבוע ודוחה.
ובגלל זה סופרים את החודשים..
ובמקביל גם את השנים להיות מעבר לכל זה..
Everybody fool's
including ME