שמש חסרת אור [?!]

מוזר,דווקא עכשיו בש"ש הזאת,בחווה,כשאני גרה עם עוד17 אנשים,חברים אולי...לא יודעת.

דווקא פה בא לי ישרא,בא לי לכתוב,לפרוק,להקיא הכל החוצה,לפלוט,

דווקא פה בא לי לזרוק הכל על דף,לבכות.

אני לא כ"כ מבהינה את זה ואת מה שהולך פה,אני לא באמת מבינה את עצמי ומה אני עושה פה.

פתאום אוכל פאקינג אוכל הפך לאישיו לפחות בנפח של הכור הגרעיני באירני,בחיי וזה כואב.

כואב שצריך לריב על סלט וכף פירה.

אבל..מה שהכי כואב לי בעולם זה הלבד,באמת,17 איש ואני לבד,בודדה,

הכי עצוב שאני כאילו גרה עם החבר הכי טוב לי.טעות.

אין לי אף אחד,אולי רק אתו והוא באמת יותר מהכל בשבילי.אבל..אבל הוא לא פה.לא פה להרגיע אותי,לדבר איתי,

הוא לא פה והוא מהווה בעצם עוד כאב,עוד געגוע.

ואני לבד. זרה בין חברים,גם בחדר שלי עם ה"אנשים שלי" אני לבד. לכל אחת יש את המישהי,הקרובה ולי...לי פשוט יש אותן,כולן.כולן שחצי עיניין וחצי חברות.גם כן,שווה לתחת.

אף אחד לא איתי פה.אף אחד לא יתעניין,יבדוק אם אני,או איפה. אני פה ואני לא. אני חלק ואני כלום. אני לבדי.

והכל קורע אותי,הכל. בייחוד הלבד. אני לא יודעת איך להתמודד פה.

בבית כאילו שקל יותר. בבית יש מתכון,פשוט קל,זמין. קודם יושבים חדר,בוכים לעצמך.כשיש לי פרטיות,אני נותנת לחרא שלי לאכול את עצמי יותר בקלות ולחרא קל

 וגם לך,לשקוע ברחמים עצמיים,לשים זין. להתגנב למקרר ולגנוב איזה פיצה,עוגה או כל דבר שלאמא יש משהו נגדו ולאכול.בלי שידעו ואז להרגיש חזקים,סתם. אבל פה..לא אכפת,למי אכפת? תתקע בורקסים כל היום אם רק תרצה (אם היה..) ואין כוח. או עוד מחבוא,ביתי,שפה זה בכלל חלום סדרות משטרה,סרטים קיטשיים ורחמים עצמיים.

לסיומת שינה,לישון,לישון,לישון,לישון,לא לקום כי לא בא.סתם ככה.

-מתכון לניצחון.

ניצחון של חרא.

פה אין לי.

פה לבד.

אני רק רוצה לישון.זה הדבר היחידי שנשאר לי מהמתכון.

וגם זה אין,כי לחץ.לחץ.בלגאן. אוף.

פה נשאר לי רק לשקוע לחרא.חצי חרא.

ללבוש חויוך מזוייף ולהתאפק שבועיים,לבית,לפריקה.

בהצלחה?

שיט.