שנה ואחד עשרה יום.
שנה של צחוק,אהבה,ימים טובים,תאונת דרכים,ניתוח והמון עוד.
שנה שנגמרה.
מה אני עושה עכשיו? לאן אני ממשיכה מפה? אני לא יודעת.
איך אני דואגת לעצמי עכשיו? איך אני עצמי עכשיו?
למי מתקשרים בלילה כשלא נירדמים? את מי מחבקים חזק כשצריך? את מי אוהבים?מנשקים?מחבקים?
אני אשמה.
הייתי ילדה קטנה וכועסת ומעצבנת והכל בלי סיבה,
חשבתי שתוכל לוותר שלי,לנצח.
לא חשבתי שאתה יכול להפגע,שהלב שלך יכול להשבר,לההרס.
לא חשבתי שתגיד "אני לא אוהב אותך יותר,לא כבת זוג,לא בקטע רומנטי"
לא חשבתי.
איך אתה יכול לבכות לי שאתה לא אוהב אותי יותר ושנייה אחרי זה להגיד "אני לא אמצא בחיים יותר מישהי יותר טובה ממך" איך? מה זה אומר?
איך אתה יכול לחבק אותי ככה ולא לאהוב אותי יותר?
איך יכול להיות שמוגן לך איתי ונוח ובאותו הזמן להגיד שזה מרגיש מוזר ולא נכון?
איך אהבת אותי יותר משנתיים ופתאום,ברגע,ביום,זה הפסיק?
ומה אני עושה עכשיו?
מה אני עושה עכשיו?
שבועיים,שבועיים נאכזתי בתקווה שתחזור אליי,שבועיים קיוויתי שתתקשר,תגיד שאתה אוהב וזאת טעות.
עכשיו? אני רוצה להחליט שאני לא מחכה.
רוצה להחליט ונאבקת בעצמי כדי להחליט את זה. כי אתה חשוב לי,יותר מהכל.
אבל אני צריכה להחליט,
אני צריכה לבחור,לבחור בעצמי.
החלטנו,החלטת אתמול שאתה רוצה להפסיק לדבר,
שאולי אתה צריך אוויר,כדי לחזור לעצמך, כי איבדת את עצמך ואני...אני כרגע לא עוזרת לך למצוא את עצמך.
החלטת שאתה צריך להתנתק ממני,להקשיב רק לעצמך,לחזור לישון,לחייך,לצחוק ולהזכר איך אוהבים,לא אותי,באופן כללי..
אמרת לי כשתמצא את עצמך אתה תדבר איתי, אני לא מאמינה שזה יקרה.
שום דבר מסבבך לא יעזור לך להחליט לדבר איתי שוב,גם כשתיהיה בסדר.
לא חברים שלך,שכרגע,דיי שונאים אותי או שפשוט לא מבינים,
וההורים שלך,שכ"כ מאושרים שאני כבר לא חלק מהחיים של הבן שלהם.
ואתה יודע? אולי גם אתה לא היית מושלם,
אולי גם אתה לא עמדת מול כולם ואמרת "אני אוהב אותה,אין לכם זכות".
מצד שני,אני רוצה לחכות שתיהיה בסדר,להאמין שכשתיהיה בסדר,
תבוא אליי ותגיד "שמש,אני אוהב אותך" רק...רק...אם זה לא יקרה?
אני רוצה לחכות לך.אני רוצה לא לחכות לך.
אני לא יודעת מה לעשות...
אני לא יודעת,מה לעשות.
לא יודעת במי לבחור,במה לבחור,
אני לא יודעת איזו בחירה תיהיה "בחירה בעצמי",כי ברור לי,ברור לי שאני חייבת,חייבת לבחור בעצמי.בשמש.