שמש חסרת אור [?!]

פתאום קל יותר,טוב יותר.

פתאום אני לא קמה ובא לי לבכות ולמות.

פתאום קל יותר ופשוט יותר.

פתאום אני לא משתגעת בחמש דקות האלה,שאני לא עושה כלום.

פתאום קל יותר,נכון יותר.

פתאום אני מצליחה לצאת,להנות,לתכנן למחר תוכניות ולהרדם ולדעת שאני קמה ליום חדש.

פתאום קל יותר.

אני עדיין מתגעגעת,

אני עדיין אוהבת,

אבל....אבל קל יותר.טוב יותר.

ומיום ליום,זה לא הכאב שעוטף אותי לגמרי,עכשיו כבר מתחיל גם הטוב לחבק אותי,לעטוף.