
לפעמים יש ימים כאלו...כמו היום למשל, שאני חשה כבת ערובה
מוחזקת בניגוד לרצוני, ויחד עם זאת בשיתוף פעולה מלא שלי
בת ערובה של הבית, הילדים, הבעל .....וכל הנלווה לכך....לא
יכולה להשתחרר,ואין מי שישלם עבורי את כופר הנפש....כך
כלואה לי בתוך כלוב יפה, בעל תפאורת רקע מהממת...חיה לי
מיום ליום...משתדלת לא לחשוב יותר מדי...להיות אופטימית.
להמשיך בדברים הקטנים שלי..אותם פלירטים אסורים שהם
רק שלי(ולפעמים גם שלכם...:) כבר מנסה לא לחלום...אלא
להיות עם שתי רגליים על האדמה...
אבל אז אני כאילו מתעשתת...ומודה...או אומרת לעצמי לומר תודה
על כל מה שיש לי......הבריאות, הילדים , השמיים,העצים,והציפרים..
משתדלת לשמור על כל זה....
יודעת שאם אהיה חופשיה....המחיר יהיה כבד מידי....אז לא כדאי..
אז נקבל, ונשלים, ומידי פעם...ניגנוב קצת רגעים מתוקים, שבודאי
יהיו מלווים ברגשי אשמה ונקיפות מצפון....
מסביב החיים זורמים להם.....והזמן הולך ואוזל......כמו חול בשעון-חול
אם לא עכשיו??, אי מתי....לא יודעת........
נכתב ברגע של חוסר אונים.מול דברים גדולים וחזקים ממני.....