| |
טומי הולכת לתומה
|
 כינוי:
tomasa בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2006
 מכתבים
עוברים דירה.
לפני שנה עברנו דירה עם כל הבלגן של המיונים וההתרגשויות מכל דבר שמוצאים. אבל עברה כולה שנה ועוברים שוב, הפעם האריזה מאוד עניינית ומהירה, כולה שני ארגזים של דברים שאנחנו לא צריכים.
אבל הנה ז ה הגיע - בין כל הדברים, קופסא סגולה. לא זוכרת מה. פותחת, מכתבים. לא מפעם, מלפני שנה. מודפסים מהאינטרנט, מהמייל שלי. לפני שנה הייתי מתכתבת. כל החיים התכתבתי, הייתי מוצאת "חברים לעט" בעיתוני נוער, הייתי תמיד "שומרת על קשר" עם הרבה מאוד אנשים.
שנה שעברה התכתבתי עם:
חברת ילדות שנסעה לאוסטרליה ופתאום גילינו אחת את השנייה שוב.
בן דוד של אבא שבא לארץ לבקר, שתינו קפה יום אחד, ואז כתב לי מכתב ארוך וחם-חם, אישי וקרוב, התכתבנו על הכול, התרגשנו כמו ילדים על הגילוי.
מנחה שלי בעבודה החדשה, התכתבות בנושאי העבודה שמהר מאוד הפכה לאישית, מצחיקה, מרגשת.
תלמידה לשעבר שחזרה לברלין והתגעגעה. מכתבים בעברית עילגת.
תלמיד לשעבר שחזר לאוסטרליה, בן למהגרים אירנים, הומוסקסואל. ביחד תרגמנו לעברית ספר אוסטרלי על מהגר אירני הומוסקסואל.
תלמידים אחרים שכתבו פה ושם מכתבי תודה, ברכות, סתם התלבטויות.
היום אני לא מתכתבת עם אף אחד מהם. חברת הילדות חזרה לארץ ועכשיו היא בתל אביב, נפגשנו פעמיים - אין על מה לדבר. בן דוד של אבא שלי - כתבתי לו לא מזמן שאני מתגעגעת, הוא ענה, אני עניתי, הוא לא ענה. את המנחה בעבודה אני רואה כל יום אבל דווקא כאן אנחנו כן מצליחות להחליף מילה פה ושם במייל. התלמידה לשעבר כתבה גלויה, תלמיד לשעבר נעלת והשמועה אומרת שהוא חולה מאוד. תלמידים עדיין כותבים ברכות או שולחים תמונות מחתונות.
חסרה לי ההתרגשות הזו של קבלת מכתב, ותשובה ארוכה ומפורטת למכתב שמכילה התייחסויות, ציטוטים, זכרונות ילדות וסיפורי יום יום.
מישהו רוצה להתכתב איתי?
או שבעידן הסמס הכול אינסטנט?
חברה אחרת התגלתה כבלוגרית. תגידי, את קוראת אותי? פרלין?
זו פעם ראשונה שאני כותבת בברדק זרם התודעה ולא משהו פוליטי. כן, אקס, הכול פוליטי.. אבל הפעם זה כבר ממש יומני היקר.
עוד יומיים עוזבים את הגינה, את הסלון הורוד, את הילדים של השכנים ועוברים לדירה הרבה יותר גדולה אבל בלי גינה או מרפסת, זה קצת מבאס וקצת התפשרות. כי כבר אי אפשר היה יותר לר לחתום על דירה.
את זה עוזבים:
וגם החתול הזה נשאר בגינה:
אבל המפלצת ממשיכה איתנו לבית החדש:
פיכס
מחר חוזרת לבלוג פוליטי.
וגם:
במהלך היומיים האחרונים שרטתי את הרגל במסמר, נעקצתי על ידי אינספור פשפשים, נכוויתי מאגזוז של אופנוע, שברתי את הציפורן ברגל ממזוודה, עיקמתי את הצוואר...
מעניין לאן אגיע קודם - לדירה החדשה או לבית חולים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
