| |
טומי הולכת לתומה
|
| 11/2006
דו קיום
"ערבים ויהודים נגד עמלק" - אלה הפוסטרים הממלאים את עיר הקודש, העיר שלי. העיר שלי שאני כל כך אוהבת, וגם כל כך שונאת. העיר שגורמת לזה שלכל האנשים שאני במגע איתם תהיה מלחמה עם אנשים אחרים שאני במגע איתם. ואת כולם אני אוהבת . "כמה מחבריי הטובים" דתיים, ואני אפילו לא שואלת אותם על היום הזה. אני מעדיפה לא לדעת. כך גם הם מעדיפים לא לשאול אותי, ולא לדעת שאני אלך. בפחד אולי, אבל אצעד, פשוט כי אני מרגישה שאני חייבת. אז אני שואלת. ותמר אומרת:
"הומו יכול להיות הומו בביתו ולחיות כפי רצונו, אבל למה לערוך מפגן כזה המכריז על ההומואיות וכיו"ב. המצעד כידוע לי מאוד פרובוקטיבי.... אם הם כל כך משתוקקים להצהיר על נטיותיהם המניות שיעשו זאת בתל אביב. שם לא נראה לי שתהיה זעקה שכזו כנגדם. אני חושבת שהם צריכים לא לעשות דווקא. זה לא מרגיז גם דתיים אלא חוגים נוספים. אני חושבת שנציגי הצדדים צריכים לדבר ולהגיע להסדר, פשרה... אני חוששת מאלימות דו צדדית . שאלת - עניתי."
פעם הבאה אדע לא לשאול.
בחיי, זה מפחיד. יהיה שם דם וזה ברור לכולם ואני כבר לא יודעת מה עדיף שיבטלו או שיצעדו. שיכנעו או שישארו בחיים. נשמע קצת מוגזם, אבל לי יש תחושה מאוד רעה בקשר ליום הזה. לפני ארבע או חמש שנים הייתי במצעד, לא היה מפחיד בכלל. אני לא זוכרת אפילו אזהרות, הכול עבר חלק. הדתיים היחידים שראיתי היו מחזירים בתשובה שהסתחבקו עם הצועדים.
כל הקטע הזה של לזרוק את כל ההומואים לתל אביב מזכיר לי לזרוק את הערבים לים או את תחזרי לרוסיה, פה זה ישראל, דברו עברית. אח, איזה מדינה סובלנית יש לנו, ממש על ערכי האהבה והקבלה של היהדות.
יש גם משהו קטן שמחמם את הלב בכל הסיטואציה, הרבה מאוד סטרייטים יצעדו ביום שישי הבא, ולא רק כהזדהות אלא כחלק מהמאבק. סוף סוף אנשים מתחילים לחבור ביחד. נכון, גאווה זה סקסי יותר מאימהות חד הוריות או נכים, אבל בכל זאת זה משמח.
וככה סתם - מכירים את שומרי המסך האלה עם הדגים? אז ב"ארומה" במרכז העיר ברחוב הילל התקינו עכשיו מסך ענק עם כל מיני שידורים, פרסומות וכו'. גם להם יש שומר מסך, את הדגים החליפו בחורות חטובות בביקיני.
ערבים ויהודים נגד עמלק, איפה אתם? אולי תחברו לפמיניסטיות לוחמניות?
משהו פה לא מסתדר לי.
לפינת הרפלקציה: אני ממש לא רהוטה היום, ולכן אסיים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa