| |
טומי הולכת לתומה
|
 כינוי:
tomasa בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2006
 סופגנייה
כשהייתי קטנה, ביסודי, כיתה ד' או ה' הייתה לי צהבת. לא הייתי חצי שנה בבית ספר, אבל בגלל שאני חכמה לא נשארתי כיתה. הסיוט הגדול בכל הסיפור הזה היה שאכלתי כל הזמן אורז מבושל. אורז לבן מבושל בלי כלום. אורז לבן מבושל בלי כלום אפילו בלי מלח. המעיים שלי היו מתהפכות כל פעם שהייתי מריחה את תבשיל האלים הזה. שוב ושוב ושוב, חצי שנה. אני חושבת שלקח כמה שנים טובות מאז אותו סיפור עד שהסכמתי לאכול אורז שוב.
ובנוסף לכל זה היה חנוכה. היה חנוכה, ואני - ילדה בכיתה ד' (או ה') לא יכולתי לאכול סופגנייה!! מאז אני אוכת סופגניה כל חנוכה. מחכה שתיפול לידיי אחת עסיסית במיוחד ועושה טקס שלם של אכילת סופגנייה.
השבוע האחרון היה חזרה לילדות. לא, לא אכלתי אורז. הקאתי אורז, אם אכלתי אותי. חליתי בדלקת ראות, בעיקר שוטטתי בבית בחוסר מעש, נובחת על כל הנקרה בדרכי. (חייבת להגיד שאני לא בטוחה שבאמת יש משהו בין חתולים לכלבים כי כל פעם שנבחתי על החתולות הן רק הרימו גבה שעירה וסובבו אליי את הזנב). ראיתי סרטים מטופשים נורא, חלמתי חלומות הזויים ובעיקר ריחמתי על עצמי מאוד. ושוב, שוב. לא יכולתי לאכול סופגנייה. לא בגלל אורז, פשוט כי הגוף לא עיכל שום דבר. אבל הפעם אמרתי לעצמי - לא! אני כבר גדולה ולא אכנע! שנית לא תיפול טומסה. בכל כוחותיי (+אדוויל, אופטלגין, אנטיביוטיקה, פרוביוטיקה, תה ומקס זועם בתפקיד אחות רחמנייה) יצאתי מזה.
עכשיו אני מחרחרת במקום לנשום, אבל אני מרגישה מצוין! ואני מוכנה ומזומנה לאכול סופגנייה. האם למישהו יש המלצה על סופגנייה נחמדה בירושלים?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
