| 3/2007
אני ואני
יש קטע במלאכים באמריקה, בו המלכה האחת והיחידה, אמה תומפסון מתחילה עוד אחד מהמונולוגים המלאכיים המייגעים שלה ב - I and I and I and I...
זה מה אני רוצה לומר היום
ולא זה לא פוסט על אני אני אני אני
אלא זה פוסט על אני ו אני
אני - מה שעושה
אני - למה עושה
מה הכוונה?
לדוגמא, היום הלכתי לאיזה קורס כלכלה, בשעה 21:00 על 23:30 בלילה. בבית של החברה השמאלנים שלי שהחליטו לעשות לעצמם ולעוד כמה חננות סדרת לימודי כלכלה כדי שנוכל להתווכח עם הקפיטליסטים המרושעים. אני שמאלנית אני, מוכנה להיאבק בקפיטליסטים מרושעים בכל מצב.
אבל למה באמת הלכתי?
כי ידעתי שיהיו שם פיתויים. פסטה, ופלים וכו', החלטתי להעמיד את נחישותי לרזות למבחן. באמת.
כך גם העברתי כמה סדנאות בגנות דוח דברת בזמנו רק בשביל לראות אם אני מסוגלת להנחות קבוצה ועד כמה אני טובה בזה. אפשר לשאול למה זה הנושא שבחרתי אמנם. גם לזה יש לי תשובה - כי לא ידעתי דבר וחצי דבר חוץ מזה שכל מי שהיה סביבי התנגד. אז ישבתי וקראתי אותו, ואז את כל הביקורת, ואז גם אני הייתי מומחית (והתנגדתי).
הרבה פעם אני יוצרת משבר, שלא באמת שובר אותי, והייתי יכולה להתמודד איתו יופי, אבל בא לי שכל מיני אנשים יהיו לצדי ויתמכו בי. יוצרת משבר. אני האימ אימא של הפולניות. אבל מתוחכמת בטירוף.
מה באמת אני עושה בלב שלם? אני לא יודעת. מה באמת אני עושה בלי מטרה חבויה, שאני יכולה לשים עליה את האצבע? אולי ללמד.
הינה אני משקרת שוב - הרי זה האימאימא של המטרות החבויות. אני מתה על ההוראה, אני מתה על העברית, באמת, נושמת אותה, מתלבטת, מחפשת שורשים נסתרים, מתעסקת בכל מילה שמישהו אומר לידי. אבל האדרנלין הולך ומתחרה בזה, האהבה, חוסר האהבה, המשובים, הפידבק המידי, הסטטוס של מורה באוניברסיטה (ואני לא מרשה למי שכן מכיר את מקום העבודה לגחך - לי זה באמת עושה את זה).
בלב שלם. יש דבר כזה לב שלם? ואם לא, אז מה? חצי לב?
בלב שלם:
מקס בלב שלם, החתולות בלב שלם, הפילאטיס בלב שלם (זו הזדמנות טובה לקשקש עם אחת החברות הטובות שלי), הלימודים בלב שלם (לא, שמה את עצמי במבחן, כמה אסחב עד שאפול, האם אני מסוגלת לעשות מחקר, ומה אעשה אם המחקר שלי עוד ייצא טוב חס וחלילה, וכמה שנים אני יכולה להסתובב במבוכים של רוח בלי להתחרפן), לקרוא ספרים בלב שלם - מזל מזל, הבלוג בלב שלם? טוב, יהיו שיגידו שאני סך הכול רק מחפשת עוד תגובות, ריגושים מיידיים.
כל החברים והחברות בלב שלם, דבר אחד שאף פעם לא הייתי מסוגלת זה להיות חברה של אנשים שאני לא אוהבת רק בשביל משהו אחר, יש שיגידו שאני לא יודעת להתחנף, אבל אני יודעת להתחנף, למי שבא לי להתחנף אליו. וזו הבעיה, את מורת הרוח שלי אני אף פעם לא מצליחה להסתיר. גם אם מחייכת - העיניים רושפות.
בחצי לב:
תפקיד העמותות מול תפקיד המדינה, לנסוע לחו"ל להרבה זמן - דווקא די טוב לי פה ובמיוחד בדירה החדשה ונטולת הפשפשים, למי יש כוח לארוז את הכול שוב ועל מי אני עובדת אין לי כסף, הבלוג - מתקרבת מתרחקת מתקרבת מתרחקת, בדיוק כמו עם הפסיכית. לפני כמה ימים סיפרתי בכיתה שכשהייתי קטנה כל מה שהיה לראות בטלוויזיה היה קרוב רחוק, התלמידה האוסטרלית שלי השתינה מצחוק. בחצי לב לשבת באחת בלילה ולהקליד את הדברים האלה, להאמין שגם כלפי חוץ ייראו קוהרנטים כפי שהם נראים לי עכשיו.
הולכת לעשן סיגריה לחשוב על זה.
בחצי לב לקחתי על עצמי את העבודה הזו לחופש, רוצה חופש, רוצה כסף. כמו שחברה הגדירה לפני כמה זמן - שילוב קטלני של בצע כסף ורוח ההתנדבות, כן, כן, יש שילוב כזה.
ויש דברים, קטנטנים, שאני עושה בלב שלם ופתאום נתקלת בבוז. כמו למשל, מקרה קטן, לא מזמן קראתי את הספר
אימהות חושבות והסתובבתי איתו בסבבה של הסבבה בתיק, עד שחברה אמרה לי בבוז גלוי: מה?! זה מה שאת קוראת בזמנך הפנוי?
ויש את אלה שלא מבינים מה זה בלוג, למה יש בלוג, מה זה נותן לבן אדם, ומה באמת אנשים עד כדי כך בודדים.
מה, אתם חושבים שאם אין לכם בלוג אתם פחות בודדים?
ואם צלחתם פוסט מייגע זה אז לילה טובה ובהצלחה.
להתראות ותודה על הדגים.
אם אין לחם, תאכלו מצות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa