| |
טומי הולכת לתומה
|
| 4/2007
 לילה בדאנג'ן
כן.
מטרת הכותבת היא לא למשוך קוראים אלא לספר את האמת.
אתמול הוזמנו לקחת חלק במסיבת הפתעה של חברה מאוד טובה. המסיבה הייתה בדאנג'ן, אחרי חיבוטים לפה ולשם, האם אני שולטת או נשלטת ומי בכלל ייתן לנו להיכנס רק כי התהדרתי במחשוף שחור וצמוד, הגענו. נתנו להיכנס. נראה כי למקום מגיעים ביחידים, ואנחנו היינו חבורה, זה היה ההבדל היחיד בינינו לשאר באי המקום.
מעולם לא הייתי חיית מסיבות, תמיד הייתי יותר עכברוש פאבים, לא מאלה שקמים לרקוד אלא מאלה שממשיכים לשתות ויסקי (או כמו שחברתי הונילית גם כן צעקה אתמול - טומסה!! ויסקי!! איך נתת לי ויסקי!!!) בפינה המעושנת שלהם ולנהל שיחות ברומו של עולם, כך למשל הדיון האחרון על הפיקציה של לחיות את הרגע (אני טוענת שזו מזימה קפיטליסטית).
והינה אתמול רקדתי ממש עד אור הבוקר, הלכנו לישון מסריחים מסיגריות וזיעה (טוב האמת היא ששכחתי את הדוד דלוק אז דווקא כן התקלחתי, אבל למען הסיפור) בשש בבוקר. המוסיקה הייתה מעולה, אייטיז במיטבו, הרבה שירים עם מילים, אני אוהבת גם את האומצה אומצה שלי עם מילים. אחד מרגעי השיא היה מופע דראג של חייל(ת) ששרה את פרחים בקנה ובנות בצריח.
והמבטים, המבטים! האגו שלי עדיין בשמים. נכון, לעתים זה היה מציק, אבל בסופו של דבר אני הייתי עם המקס שלי, וגם אחרי גילויי חיבה לא משתמעת לשני (שתי?) פנים ביני לבינו הם המשיכו להסתכל ולהעריך. אז האגו בשמים, הפמיניסטית הקטנה שבתוכי, שהרדמתי במשך הארוע מתמרדת נגד הכניעה שלי ללהיות חלק משוק הבשר, אבל הבחורה עם המחשוף, זו שאף פעם לא הייתה הבחורה הכי יפה במסיבה, מרגישה בשמים.
והדבר הכי טוב, היה להבין לפני שהלכנו לישון, שמעבר לכל זה, אני הייתי עם הגבר הכי שווה במסיבה.
עדכון: מחר יום הפסיכית, אם אגיד לה שהייתי במסיבת בדסמ, האם היא תכריח אותי לנתח את הילדות שלי, או יכול להיות שהיא תתייחס לזה כמו שזה - מסיבה שנהניתי בה.
וקוריוז: בדרך למסיבה שיחקנו את המשחק של "איזה קטע יהיה אם X יהיה במסיבה", כל אחד והפנטזיות שלו את מי לפגוש שם. הפסיכית כמובן עומדת במקום הראשון. אבל אולי מישהו מכם היה שם אתמול?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa